הקרשים במשכן היו מחוברים על ידי שני סוגי בריחים – הבריח התיכון שחיבר את כל הקרשים מבפנים, ככתוב “ויעש את הבריח התיכון לברֹח בתוך הקרשים מן הקצה אל הקצה” (שמות לו לג(. ושאר הבריחים שהיו חיצוניים וכל אחד חיבר רק מקצת הקרשים.
כשם שהבריחים היו מחברים את קרשי המשכן מפנים ומבחוץ, כך בני האדם, יש דברים פנימיים וחיצוניים המחברים ביניהם. ערכים מוסריים, אידיאלים ותרבות משותפת הם בבחינת הבריח התיכון המסתתר בתוך הקרשים ומבריח מקצה אל קצה. לעומתם, אינטרסים משותפים, בין אם קיומיים, כלכליים, ביטחוניים או פוליטיים, הם בבחינת בריחים חיצוניים שמאחדים רק מקצת האנשים ולא לאורך זמן. אחדות מתוך אינטרסים היא בבחינת אהבה התלויה בדבר. בטל דבר בטלה האהבה.
נכון לעכשיו, הבריח התיכון המחבר את עם ישראל מקצה אל קצה לאורך כל הדורות הוא הנשמה הטובה של עם ישראל שהוטבעה בנו מראשית היותנו עם ביציאת מצרים – ועד לאחרית הימים. הנשמה הטובה של עם ישראל נמצאת בכל יהודי ויהודי, ואין זה משנה אם הוא שייך לזרם זה או אחר, מעדה זו או אחרת, או ממפלגה זו או אחרת. היא נמצאת אצל כל עם ישראל יחד ובכל אחד ואחד בנפרד כפי שאנו אומרים בבוקר: נשמה שנתת בי טהורה היא, אבל לא רק בי היא נמצאת אלא בכולנו.
בשביל להזין ולגלות את הנשמה הטובה צריך חינוך לערכים, חינוך שיינק מהשורשים שאליהם הנשמה שייכת. כשם שהשורשים בעץ מאחדים את ענפי העץ, כך גם השורשים של עם ישראל. דהיינו התורה והמסורת היהודית הם המאחדים אותנו באמת, והם המזינים את נשמתנו הטובה וגורמים לגילויה, בעוד שאינטרסים המשותפים שלנו, חשובים ככל שיהיו, אין בכוחם לאחד את האומה, להפך, לפעמים הם גורמים לפירוד ולמחלוקות כפי שאנו רואים זאת בוויכוחים בנושאים הביטחוניים, הכלכלים והמדיניים. נחזק ונעמיק את השורשים היהודיים באהבה ובאמונה ומתוך כך נגלה יותר ויותר את הבריח התיכון המחבר מקצה אל קצה את עם ישראל
