בעוד שנטיית האדם היא לחפש את השמחה במחוזות מופשטים משהו, בתוך סבך של פתרונות מורכבים לתסביכי הילדות שלו או דרך תובנות פילוסופיות מעמיקות על משמעות החיים, התפיסה של התורה היא די פשוטה: התמקדו כאן ועכשיו במחשבות ובמעשים שלכם. במקום לשאול מה עלינו להרגיש, עלינו לשאול מה עלינו לעשות. במקום לתהות מה עלינו להיות, עלינו לברר מה עלינו לבצע הלכה למעשה. הרעיון במשפט אחד הוא, אם כן: הדברים הקטנים – הם הדברים הגדולים. דווקא המעשים הקטנים שנראים לעיתים מזויפים ומלאכותיים, הם אלו שמסוגלים לשנות את החיים.
במילים פשוטות: אם קמנו בלי מצב רוח, נכניס משהו טעים לפה, נרים כוסית ונפתח שולחן עם חברים. ניתן להוסיף על כך הנאות גבוהות יותר כמו "זמירות שבת" המרוממות את הנפש, וכן מצוות "שלום בית", שהיא מ"תענוגי שבת". אלו מעשים של שמחה.
ימים טובים… חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בָּהֶם שָׂמֵחַ וָטוֹב לֵב… כֵּיצַד? הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמִגְדָּנוֹת. הַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶם בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִים נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים – אוֹכְלִים בָּשָׂר וְשׁוֹתִים יַיִן
ויש גם דיבור של שמחה: לומר מילים טובות. להתרגל להודות, לראות את הטוב בחיים ולציין אותו באופן ברור בדיבור ולהתמלא אושר ממנו.
כֹּל עִנְיְנֵי בְּרָכָה וְהוֹדָאָה קְשׁוּרִים עִם שִׂמְחָה, וּכְשֶׁיְּהוּדִי קָם בַּבֹּקֶר וְאוֹמֵר "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי" וּמַמְשִׁיךְ עִם כֹּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, הַמְּדַבְּרוֹת עַל חֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַבּוֹרֵא – הֲרֵי מוּבָן וּפָשׁוּט גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה בַּדָּבָר
ומעל הכול והחשוב מכול: מחשבות טובות. די להזכיר את דברי הזוהר כי המילה "בשמחה" היא אותיות "מחשבה"! כיון שהכול תלוי בראש, ואם מקפידים לחשוב טוב ולהתרחק ממחשבות שליליות ומדכאות – נהיה טוב.
מצוות השמחה היא אפוא למלא את הראש במחשבות טובות, להימנע עד הקצה האחרון ממחשבה מדאיגה או מייאשת; לדבר בפה על החלקים היפים בחיים; ולתת לגוף ליהנות מהשמחה והאושר להיות יהודי.
