כשהייתם ילדים, באיזו תדירות אמכם כינתה אתכם בשם של אחיכם? ובאיזו תדירות אתם מוצאים את עצמכם עושים את אותו הדבר עכשיו? זו תופעה מוזרה, מכיוון שאנו נוטים לשייך שכחה לחוסר היכרות – וזה בהחלט לא משהו שניתן להאשים בו אמהות. אבל היא גם אינה תוצאה של זיכרון ירוד, עייפות או 'ערבוב' בין שני אנשים שנראים זהים זה לזה או ששמותיהם דומים.
למעשה, היא סימן לאהבה. קריאה למישהו שאתם קרובים אליו בשם של קרוב אחר, מהווה סימן לכך שאתם דואגים לו מאד, על פי תחקיר שפורסם בכתב העת "ממורי אנד קוגנישן".
החוקרים (כולם חברים, בהווה או בדימוס, במחלקה לפסיכולוגיה ומדעי המוח באוניברסיטת דיוק) ערכו חמישה מחקרים ושוחחו עם למעלה מ-1,700 משתתפים, כדי לבחון את מה שמכונה "תופעת הכינוי השגוי", בתרגום חופשי, בקרב אנשים מוכרים. הם הגיעו למסקנתם כי מתן שם לא נכון מתרחש בדרך כלל "בתוך קבוצה חברתית". אצל אמהות זה אומר שהן בדרך כלל קוראות לילד אחד שלהן על שם אחיו – לא בשמו של ילד אקראי מהרחוב שנראה כמוהו או ילד מפורסם כלשהו.
זאת, הודות לאופן שבו מוחנו שומר שמות של אנשים ומידע אודותיהם, על פי הדו"ח. המוח משתמש ב"רשת סמנטית" (בעצם מערכת תיוק) בה מאוחסן מידע דומה או קשור זה לצד זה. אז כאשר המוח שלכם מחפש את שמו של ישראל הבכור שלכם כדי לבקש ממנו לשים את הכביסה שלו בסל, הוא עלול בטעות לשלוף את "הקובץ" הלא נכון מהתיקייה המשפחתית ואז יוצא שמו של הבן השני, יעקב.
"זו תקלה קוגניטיבית רגילה", הבטיחה החוקרת סמנתה דפל ודיווחה שגם אמה נהגה לבלבל את שמות האחים שלה. קורה במשפחות הכי טובות.
