גיטי ביר, אישה נמרצת, אם לחמישה ילדים שהפכה לאחרונה לסבתא, מתווכת במקצועה החליטה להקים את יחידת הנשים באיחוד הצלה בה חברות,חובשות, פרמדיקיות, נהגות אמבולנס, מיילדות ואחיות חרדיות, כשהבינה שלעיתים ישנו צורך בנשים בשטח בזמן אירוע חירום. "הייתי מגיעה לכל מיני קריאות שהייתי אומרת 'ואוו' הרבה יותר מתאים שתהיה פה עכשיו חובשת ולא חובש – אישה שתטפל באישה".
לדבריה של ביר, "זה לא עניין דתי – זה עניין אנושי. היינו מגיעות לכל מיני מקרים שהאישה הרגישה מאוד לא בנוח שפתאום נכנס גבר, כל מיני מצבים שיותר מתאים שתהיה בהם אישה". ביר אף הסבירה כי "אנחנו נותנות מענה גם לחובשות שרוצות להתנדב בצורה מסוימת בדרך מסוימת וגם אנחנו נותנות מענה לציבור שמקבל את החובשות האלה".
ספרי איך הכל התחיל?
למעשה את הקמת היחידה הגו בארגון כבר הרבה לפני שהגעתי לתמונה. רצה הקב"ה שאהיה שליחה בזמן המדויק להוציא את הרעיון מהתאוריה אל המציאות.
הייתה לצדי שליחה נאמנה, אשת אמת וחובשת מקצועית הגב׳ נועה זוהר אשר השכילה לגבש את הרעיון למקום שהוא נמצא בו כעת, בתמיכה ועידוד הנהלת איחוד הצלה יצאנו לדרך לפניי כארבע שנים.
היחידה הוקמה מתוך מצוקה אמתית שמצאנו בשטח כחובשות. חשוב לי להבהיר שבטיפול רפואי מה שקובע הוא מהירות ההגעה ורמת המקצועיות-ואין זה משנה אם המטפל הוא גבר או אישה.
הערך המוסף כאן כאשר יש אפשרות לשלוח גבר או אישה למצב חירום רפואי לעיתים קרובות אישה תרגיש יותר בנח בנוכחות מטפלת נשית. במיוחד במקרים גניקולוגיים או לצערי במקרים של תקיפות כאלו ואחרות. אבל לא רק… גם במקרים אחרים מצאנו ערך מוסף כשאישה אשר זקוקה למענה רפואי מסוים נפגשת באישה. לפעמים לא צריך אפילו לדבר, זה מובן מאליו אני מבינה אותך עברתי דברים שאת עוברת, העיניים מדברות.
האם נתקלת מעבר להרמת גבה בהתנגדות כשהגעת לזירה?
כמו בכל דבר חדש לפעמים לוקח זמן לאנשים להתרגל לרעיונות מסויימים, עד שהם רואים שהכל בסדר והעולם ממשיך כהרגלו. דברים שפעם היו חריגים בנוף היום נהיו דבר שבשגרה. כיום יש לנו באיחוד הצלה מאות חובשות, פרמדיקיות, רופאות, אחיות, מיילדות ונהגות אמבולנס.
אישית אני מכירה אם לשישה שגם עובדת במשרה מלאה ועדיין מצאה זמן להתמקצע ולהתנדב ספרי על הנשים שמצטרפות אלייך?
הנשים שמצטרפות להתנדבות באיחוד הצלה הן מזן מיוחד. דבר ראשון הם השקיעו מעל שנה בלימודים אינטנסיביים, ובהשתלמות בשטח כדי להגיע לרמה שהן נמצאות בה היום.
חלק אף הוסיפו ללמוד קורסים שיעזרו להן להן להתמקצע כגון "קורס לקיחת דמים" "מסיעיי ALS " ועוד.
ניסיתי פעם למצוא מכנה משותף לכל החובשות באיחוד הצלה ולא הצלחתי למצוא.
כמו הקו שמוביל בעלי אלי ביר נשיא ומייסד איחוד הצלה, יש אצלינו מכל הסוגים והמינים-ספרדיות אשכנזיות ליטאיות חבדנקיות חסידיות. נשים עם שני ילדים,עם חמישה ועם 11. לפני לידה ואחריי לידה-ואולי אפילו תוך כדיי. נשים עובדות בבית, או מחוצה לה.
החובשות אצלינו מגיעות מהשטחים, מבני ברק, צפון, דרום מזרח מערב את כל היופי של הציבור הישראלי הם מביאות בצל קורתינו.
איך הן מוצאות זמן?
זה את צריכה לשאול אותן, מאיפה הרעל הזה בעיניים? אין ספק שהן מדהימות
כשהתחלת, לאן שאפת להגיע? והאם החלום התגשם?
כשהתחלתי את זה רציתי בסך הכול לתת מענה לאותה אישה שעברה כרגע הפלה וזקוקה כרגע לטיפול רפואי-עם רגישות והכלה של חובשת נשית. לתת פתרון לאותה יולדת שבמקום להגיע לבית החולים כמו שחלמה היא כרגע במטבח של הבית יולדת וחובשת שעברה בעצמה כמה לידות ונכנסת לטפל בה.
זה היה החלום שלי,היום הוא נמצא רחוק מעבר למה שאי פעם דימיינתי!
הבנות שלך הפכו לחלק בלתי נפרד ונדמה שכל המשפחה בעצם עסוקה יום וליל בהצלה ספרי על סדר היום בביתכם?
הבנות שלי אביגיל, פנינה, וליבי הן חובשות. רצה המזל וגם אחד מהחתנים-אורי, הוא חובש
בעלי ואני חובשים.
יש תורנות די מסודרת מי יוצא למקרי חירום ומתי, הבעיה מתחילה בסעודת שבת, מי שנשאר בבית ונתקע עם הכלים. בשנייה שיש קריאה חמש אנשים רצים לדלת -ראשון שהגיע – מנצח….
יש פעמים שאנחנו לוקחים אמבולנס ועושים משמרת משפחתית (עם הגבלה למספר החובשים המותרים באמבולנס כמובן). הבית שלנו סובב סביב איחוד הצלה ,והצלת חיים מאז שהילדים נולדו, כך שקשה מאוד להפריד בין שני הדברים.
ספרי סיפור מרגש במיוחד
סיפור מרגש במיוחד קרה לנו בליל פסח, בעלי היה מורדם ומונשם במצב קשה מאוד עקב מחלת הקורונה בה לקה כשהיה בשליחות הקודש שלו בחו״ל.
למעשה חגגנו את פסח לבד. החלטנו לקחת אמבולנס כוננות בשכונה למקרה שנקבל קריאה במיוחד בגלל הסגר. ואכן התיישבנו לסעודה ויצאה קריאה. יצאתי עם בתי אביגיל ועם האמבולנס והגענו תוך פחות מ2- דקות ממש. פגשנו בדלת גברת שהודיעה לנו נחרצות שאין זמן אפילו לעלות לאמבולנס-התינוק היה בדרכו החוצה, קיבלנו לידה בהתרגשות עצומה, מסביבנו מאות בתי אב שרים "מה נשתנה". בעלי שוכב בחו"ל בטיפול נמרץ. ואנחנו יחד בסיעתא דישמיא עזרנו להביא חיים חדשים לעולם.
מרגש מאוד.
כשבעלך חלה בקורונה היה מדהים לראות איך כל עם ישראל בארץ ובעולם התפלל ונרתם, איך שרדת את התקופה?
בהסתכלות אחורה באמת קשה להאמין שהצלחנו לעבור את התקופה. אבל בזמנו היינו מאוד עסוקים בעשייה. איחוד הצלה לקח על עצמו לעזור לעם ישראל בסיוע הומניטרי – שינוע תרופות לאנשים בבידוד, קניות לאנשים שלא יכולים לצאת מהבית, העברת ארוחות חמות לאנשים שנותרו ללא אוכל.
והכל הכל נעשה על ידי מתנדבים מדהימים. שמעבר לקריאת החירום השקיעו את עצמם בתמיכה וסיוע לזולת. לא היה מצב שלא נצטרף למערך הזה של איחוד הצלה.
וכך עשינו. העסקנו עצמינו מבוקר ועד לילה בדבר הזה! כולם נרתמו-כולל בני ישראל בן ה-17 ובתי עדינה בת ה-13
מה החלום האישי שלך?
לוודא שכל מטופלת הזקוקה לסיוע רפואי ומבקשת נחרצות חובשת-תקבל מייד. לא משנה באיזה מקום בעולם, באיזה יום בשבוע, או באיזה שעה משעות היום.
גאה להיות חלק מהיחידה המיוחדת הזאת!
וכמו שאומרים אצליינו באיחוד הצלה שתמיד "נעשה חיים" -תרתי משמע.
