העוגה הזאת סוחטת בדרך כלל קריאות התפעלות וכמעט דמעות של אושר בגלל טעמה השמיימי,
אבל הפעם הדמעות לא היו של אושר…
"אני לא יכולה לגעת בה", היא מיהרה להסב את ראשה.
ואני עוד חשבתי לחטוף איזו שעה מהבוקר, להתרענן ולשבת עם אביגיל על כוס קפה ועוגה.
"אויש, אם את עורכת דיאטה בהריון ושומרת על עצמך, מה אגיד אני?" הרגשתי שכל הקלוריות
הריקות שהצטברו בבטני קופצות והומות. בא לי לבכות ממצפון מייסר ומעודף קילוגרמים. זו מלחמה
אבודה מראש אצלי.
"הלוואי ודיאטה היתה הסיבה לבכי", מלמלה אביגיל בקול שקט.
סובבתי את ראשי וגיליתי דמעות אמיתיות זולגות מעיניה.
"מה קרה?" תפסתי בידה בחלחלה. כל חריגה בהתנהגותה של אביגיל, גורמת לי לפרפורי לב.
"את זוכרת את בדיקת העמסת סוכר שעשיתי בשבוע שעבר?" היא שאלה ומבלי להמתין לתשובה,
המשיכה לספר על אחות טיפת חלב שהתקשרה אליה בבהילות.
"'בואי בדחיפות למרפאה', היא הזעיקה אותי. נלחצתי מאד – מה קרה? מה כבר עשיתי? צלצלתי
ליוסי שהגיע מיד ויחד נסענו במהירות למרפאה, כדי לשמוע את הרופא מבשר שרמת הסוכר בדמי
גבוהה מאוד".
'מאחר שהתוצאה חריגה, נאלץ לשלוח אותך לאבחון בבית חולים', הוא פסק בטון שהבהיר שאין
לערער על דבריו. 'את צריכה להיות בצום, להגיע לבית החולים מוקדם בבוקר ולשהות שם יום שלם'".
אביגיל היתה מדוכאת, "אני מרגישה כאילו אני חיה בדלת מסתובבת. כל הזמן נכנסת לאשפוז
ויוצאת. נמאס לי!"
ההזדהות עם חששותיה גרמה גם לי, שתודה לא-ל אינני סובלת מסוכר גבוה, לאבד את הרצון לאכול
את העוגה. כל כך חסתי עליה.
"אני מרגישה שאני פשוט פוחדת לאכול", היא לחשה.
"אבל את חייבת לאכול", התעקשתי ומיהרתי להכין לה סלט גדול. "לא נגזר עליך צום מוחלט! יש
דברים שחייבים לאכול".
"אבל עכשיו לא מתחשק לי סלט! אני רוצה לאכול דווקא את העוגה". ולתדהמתי הרבה, אביגיל
תפסה לעצמה פרוסה אוורירית ומקציפה ולקחה ביס גדול מהעוגה.
"אני מרשה לעצמי, רגע לפני גזר הדין", הסבירה למראה פניי המתחלחלות.
יומיים לאחר מכן, כשהיא שהתה בבית החולים לצורך ביצוע העמסת סוכר של 100 גר', בארבעה
מצבים – פעם ראשונה בצום, ועוד 3 פעמים: שעה, שעתיים ושלוש שעות לאחר שתיית הסוכר, ליבי
אמר לי שהיא חייבת חברה לצידה.
אנחת הרווחה שהשמיעה אביגיל כשראתה אותי, הוכיחה שצדקתי. "בחיים לא חלמתי שאני אגיד על
לימונדה שהיא מתוקה ידי…" אמרה כשעל פניה הבעה שמעורבים בה תמיהה, בחילה וגיחוך.
היא סיפרה שכשהגיעה לביה"ח, כשהיא בצום של למעלה משמונה שעות, היא עברה בדיקה לבירור
רמת הסוכר בדמה בצום. לאחר בדיקת הדם הראשונה שנערכה לה באותו יום, היה עליה לשתות
מנה של 100 גר' גלוקוז (סוכר ענבים) מומסים במים, שלהם הוסיפה מיץ מלימון סחוט, כדי לנסות
ושפר את הטעם. שעה לאחר ששתתה זאת, היה עליה לעבור בדיקה של רמת הסוכר בדם. בדיקות
נוספת לבירור רמת הסוכר בדם, נערכו כעבור שעתיים וכעבור שלוש שעות. בעודנו משוחחות, שמענו
את האשה שישבה על המיטה הסמוכה.
"דוקטור, מה יהיה איתי? יש לי באמת רעלת הריון?" הרופאה הצעירה, שיצאה אל מחוץ לחדר,
חייכה אליה ואמרה לה שרק כשיגיעו תוצאות הבדיקות שביצעה, אפשר יהיה לדעת. הסטתי את
ראשי ונתקלתי במבטה המודאג. היתה זו אישה הריונית, בשנות השלושים לחייה. "אל תחששי",
חשתי צורך בלתי מוסבר להרגיע אותה. "זה נדיר מאוד, רק אחוז קטן של נשים סובלות מזה".
"רעלת הריון מופיעה בכ-5% מכלל ההריונות ואילו לידה מוקדמת מתרחשת ב-7% מההריונות…"
היא התחילה לדקלם.
אין ספק, היא הגיעה לכאן לאחר שחרשה כל כתב יד אפשרי רפואי, קראה ספרי הדרכה להריון
והזינה עצמה בכל מידע אפשרי. היא הכינה שיעורי בית כראוי, רק שכחה דבר אחד, שאת הציון
הסופי, האמיתי, שיקבע מה קורה לה, יעניק לה הרופא שעומד מולה.
"אל תחתמי על המלים שלך, לפני שרופא בודק אותך", המשכתי להרגיע. "לא בטוח שיש לך רעלת.
גם אם כן, אפשר לטפל בה יפה היום".
"אני אומרת לכן, ההריון הזה יוציא אותי מדעתי. בכל שבוע אני נתקלת בבעיה חדשה וחוששת שאני
חולה במשהו אחר…"
אביגיל ואני החלפנו מבטים. מסתבר שסף החרדות של השכנה למיטה הוא נמוך במיוחד. אם זה לא
היה עצוב כל כך, היינו צוחקות.
"רעלת הריון היא די נדירה!" חזרתי ועמדתי על שלי. "אחוז קטן מהנשים ההרות סובלות מזה".
"במקרה, אחותי הגדולה נמנתה על האחוז הקטן שסבל מזה", היא נאנחה.
"תמר, סליחה, לא הצגתי את עצמי", חיוך ראשון הפציע על פניה. לרגע חשתי אשמה על שחשדתי
בה לשווא. אולי רעלת קשורה לתורשה?
"זה בסדר, כאן לא צריך שמות, ההריון הוא השם שלנו", אביגיל חייכה לעברה. "אבל אם את
מתעקשת, שמי אביגיל, ובקיצור אביגיל".
"אז את שומעת, אביגיל?" המשיכה תמר. "אתמול כאב לי הראש מאוד, והיום התנפחו לי קצת
הרגליים". שלחתי מבט לעבר הקרסוליים שלה. נאות ודקות, הלוואי עלי בשלבים מתקדמים של
ההריון…
"אנחנו, הנשים, נוטות להקיש למצבנו, ממקרים עליהם אנו שומעים", ניסיתי לפתח תיאוריה. אך
תמר, שבויה בקונספירציה האישית שהחרדות שלה הצליחו לצייר, המשיכה בתסריט האימה:
"החלטתי שאני לא לוקחת צ'אנס. כשאחותי היתה בהריון תאומים, היא הגיעה לבית החולים, בגלל
כאבי ראש חדים שלא הרפו ממנה. וכן, היא הקיאה, כל הזמן הקיאה. אמא שלנו אמרה שזה סימן
שההריון בסדר, אבל בבדיקות שנערכו לה, התגלה כי מדובר ברעלת הריון קשה, וכי היא סובלת
מלחץ דם גבוה ומבעיה בתפקודי כבד. ברגע שהתגלתה מצוקה עוברית הוחלט בבית החולים שלא
להמתין, ולבצע ניתוח קיסרי על מנת שלא לסכן את העוברים. הם נולדו בשבוע 34, קטנים אבל
למזלנו בריאים, וגם מצבה התייצב בתוך מספר שעות… אתמול סבלתי מסימפטומים דומים
שהתגברו היום, לכן הגעתי לכאן מוכנה עם התיק. ברגע האחרון זכרתי להכניס גם את השמפו שאני
אוהבת… אני בטוחה שעוד מעט יכניסו אותי לחדר ניתוח ויוצא תינוק שהיה צריך להיוולד רק בעוד
שמונה שבועות…"
טוב, אז היא בדרך לחדר ניתוח, ואביגיל בדרך לאינסולין, כך לפי התיאוריה שתמר פיתחה.
"נו, את סובלת מרעלת הריון, ואני מסוכרת הריונית…" הן נדמו כזוג מתאבקות על הזירה, בניסיון
להתחרות מצבה של מי גרוע יותר.
ואת יודעת אביגיל, סכרת עלולה להתפתח לרעלת הריון… תיזהרי", תמר מחתה את החיוך מפניה
של אביגיל. "קראתי על זה המון! ואת, יש לך הריון תאומים, אויש, בדיוק כמו אצל אחותי… אבל לי
כבר יש רעלת הריון ואת עדיין לא פיתחת את זה. תיזהרי על עצמך"…
מי תיתן את הנוק אאוט?
*
הדקות נקפו. תמר, אנציקלופדיה מהלכת לענייני סיבוכי הריון, כמעט וניצחה, אבל הזירה פונתה
ומהר מאוד.
פגשנו אותה שעתיים לאחר מכן, עם חיוך גדול על הפנים; אין לה רעלת הריון, אין.
מה שכן, יש לה רעלת חרדות.
ואביגיל?
"הריון של תאומים זאת עבודה של ממש", כמו שאמרה לי, "לא עבודה כפולה, אלא בריבוע".
היא שהתה בבית החולים במשך יומיים בהם דקרו אותה מספר פעמים, לפני האוכל, אחרי האוכל,
חצי שעה אחרי ארוחת צהריים, ושעתיים אחרי ארוחת ערב… אני כבר לא זוכרת את הסדר המדויק.
"טוב, בכל בדיקות הדם האלה מכינים אותי להזרקת אינסולין, שזה יהיה הסוף פה. אהיה סוכרתית
כל החיים", היא יבבה לי בערב בקול יגע.
"אל תדאגי, אאפה לך עוגה ללא סוכר. יש לי מתכון מדהים! לא תרגישי בהבדל!"
אבל גם עוגות הסבתא שלי לא הצליחו לנחם אותה.
מי שכן הצליח להרגיע אותה, היתה הרופאה, שבישרה לה לאחר כל הבדיקות שנערכו, כי נכון, היא
גבולית. אבל היי, את בכלל לא צריכה זריקות אינסולין. מי חשב על רעיון שכזה?
"אני צריכה דיאטטטטטה", היא צרחה לי בטלפון. "יש! דיאטה!!!"
"גם אני צריכה דיאטה, ובלי הריון של תאומים!" צרחתי לעברה בחזרה.
ועכשיו שתינו בדרך לדיאטנית.
מילה של רופא
רעלת הריון
לאחרונה אישר משרד הבריאות בדיקה לזיהוי מוקדם של רעלת הריון. מדובר בבדיקת דם פשוטה
הנקראת בדיקת חלבון שלייתי המתבצעת בשבועות 13-8 להריון. הבדיקה מאפשרת לחזות את
הסיכון להתפרצות רעלת הריון מספר חודשים מוקדם יותר מהעיתוי שהיא אמורה להתפרץ ולפעול
למניעתה.
בנוסף, מאפשרת הבדיקה גם לרופא להקטין את חומרתה ולעתים אף למנוע אותה לגמרי באמצעות
מעקב הריון קפדני, שימוש בתוספי מזון כמו סידן וחומצה פולית, טיפול תרופתי של אספירין במינון
נמוך, או נוגדי קרישה.
שמץ של מושג:
רעלת הריון
מחלה שלייתית שלא מצאו את מקורה. מדובר בסיבוך הריוני החולף בתום ההריון. הוא מאופיין
בעליית לחץ דם, וסובלות ממנו בעיקר מי שלחץ דמה לא היה מאוזן עוד לפני ההריון. לעיתים מדובר
בסימפטום של עליית לחץ דם ולעיתים מתלווה אליו גם הפרשת חלבון בשתן ובצקות.
קורה לעיתים שהרעלת פוגעת בתפקוד אברים שונים בגוף כמו הכבד והכליות.
מי שיש לה נטייה תורשתית לקרישיות יתר מועדת לסבול יותר, וכן מי שהיא נמצאת בהריון מרובה
עוברים או הריונה מתרחש בגיל מבוגר יחסית, סביבות גיל ה-40. גם סוכרת הריון עלולה להוביל
לרעלת הריון.
הרופא המטפל יאבחן את חומרת הרעלת, ובהתאם ישקול האם לזרז את הלידה או להשאיר את
האישה במעקב.
סוכרת הריון
סוכרת הריון שלמעשה מופיעה לראשונה אצל האישה ההרה, ולא על רקע סוכרתי מוקדם, מוגדרת
ברפואה "אי סבילות לסוכרים".
הסוכרת עלולה להשפיע ואף להזיק, הן לאם והן לתינוק.
הסימפוטמים אצל האם הם ריבוי מי שפיר, מחלות יתר לחץ דם, זיהומים בדרכי השתן, ובעתיד גם
סביר להניח שתהיה לאם סוכרת גלויה. לבד מזאת, הלידה יכולה להיות טראומטית, בליווי מכשירים
או לרוב, בניתוח קיסרי. התינוק יוולד במשקל גבוה, סביבות הארבעה קילוגרמים, יצפו אצלו שינויים
ברמות סוכר, סידן ובילירובין בדם, תיתכן גם חוסר בשלות ריאתית והאטה בהבשלת מערכות
נוספות.
סוכרת הריונית שאינה מטופלת, עלולה להביא, חלילה, למות התינוק, או להשלכות כלפיו בגיל
הינקות ואף הבגרות בהשפעות ארוכות טווח.
ניתן לטפל בה בדיאטה, בפעילות גופנית מתונה ובמעקב אחרי רמות הסוכר. במקרים קיצוניים
