קרלה ברוני – דוגמנית, זמרת ואשתו של ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת לשעבר – מככבת בקמפיין החדש של בלמן בגיל 54 ונראית בו כמו הבת של עצמה. ברוני, יפה כמו בובת פורצלן, היא בת למשפחה יהודית אמידה מאוד מאיטליה שעברה להתגורר בפריז בגלל אימת החטיפות של ארגון הבריגדות האדומות האיטלקי, שלא חיבב במיוחד עשירים.
היא עשתה את המסלול המתבקש למעמדה: מאחוזה בצפון איטליה לדירה מול האייפל, ומשם ללימודים בפנימייה בשוויץ, ושוב לפריז – לדגמן, לשיר, ולהתרועע עם האליטה הצרפתית. כשאומרים פריבילגית (והיום אומרים את זה הרבה יותר מדי), מתכוונים לקרלה ברוני. יפה, עשירה ומפורסמת, שחיה חיים נעימים להפליא תוך כדי דילוגים עליזים בין הפסגות של העולם.
יש לה סטייל שלא קונים גם בהרבה מאוד כסף, אלא "מביאים מהבית". במקרה שלה, הורים מוזיקאים עתירי ממון וקשרים, שזכו להשוואות למשפחת פינצי-קונטיני, גיבורי סרטו האייקוני של ויטוריו דה סיקה. מדובר בדפוס התנהלות ונראות שנולדים וגדלים לתוכו, שילוב של גנטיקה ותנאי סביבה משופרים. חברי הילדות של ברוני, לדוגמה, היו סטפני, קרולין ואלבר, נסיכי מונקו.
בשנת 2008. למרות נתונים שלא נתפסו אז כאידיאליים לארוחת גורמה בארמון האליזה – לא צרפתייה מלידה ואם לילד מחוץ לנישואים – ברוני הצליחה להתחבב גם על הימין וגם על השמאל הצרפתיים, כשהיא מזגזגת בין דרישת "האצילות מחייבת" לבין נטיות ליבה הסוציאליסטיות, והפכה את עצמה לקלף מנצח בפוליטיקה של בעלה.
את הדרך הזו היא עשתה עם תועפות של סגנון. אותו סגנון שחסר היה כל כך לסרקוזי, שנודע על חיבתו ל"בלינג" נובורישי. לברוני, לעומתו, יש טעם מאופק של כסף ישן ושורשים איטלקיים, שהצליחו למתן (גם אם לא להעלים כליל) את טעמו הקולני של הגבר שלצידה.
נשות מנהיגים רבות הופכות לאייקוני אופנה. יש משהו בצימוד הזה של הון ושלטון שהופך אותן למועמדות מושלמות לתואר. על פי רוב, הן יפות, צעירות, ומחוזרות על ידי כל בית אופנה שבו יחשקו. כאלה היו ג'קלין קנדי, הנסיכה דיאנה, אוויטה פרון, או מלניה טראמפ. יותר מכל אחת אחרת, קרלה ברוני יצרה את "סגנון הגברת הראשונה" שלה מתוך עצמה ולא מתוך תכתיבים טרנדיים של יועצי תדמית. בשנותיה בתפקיד היא הפכה לפנים (המתוחות והמוחלקות) של התחייה המחודשת של הקוטור הצרפתי. מאז שנפרדה מהמעמד הפוליטי, היא רק הפכה לאופנתית עוד יותר, שומרת על סגנון נטול מאמץ שתמיד נע בין נערת רוק לאשת חברה עשירה.
