לפני כחודש ציינה אשת התקשורת והעסקים מירי שניאורסון את יום הולדתה בביתה שבכפר חב"ד. סביב השולחן הגדול, בבוקר יום שישי, התכנסו למעלה מ־20 נשים, דתיות וחילוניות. שוחחו, צחקו, אכלו, שרו, רקדו. כל אחת בתורה בירכה וציינה את תרומתה של שניאורסון לחיבור בין נשים ממגזרים ומעולמות שונים. "המתנה הנפלאה ביותר שיכולתי לקבל, היא לראות את הנשים מאוחדות, שרות ורוקדות יחד בשמחה, בלי הבדלי מעמדות, גיל או השתייכות דתית. כולנו נשים נפלאות, הלומדות זו מזו ולומדות יחד מתוך ארון הספרים היהודי. רק ככה נעצים אחת את השנייה, ונביא לעולם גאולה", כתבה שניאורסון בעמוד הפייסבוק שלה לאחר האירוע, שורות שמסכמות את ה"אני מאמין" והחזון הפמיניסטי שלה, ואת העומד מאחורי המפגשים הקבועים בימי שישי בביתה.
היא נולדה לפני 54 שנה בראשון לציון. אביה, ישראל ליפסקר, היה מראשי קהילת חב"ד בעיר. כשהייתה בת 17, נישאה ליוסי שניאורסון, איש עסקים. הם הורים לשישה וסבתא וסבא לנכדים. לאחר שנישאו, הקימו בני הזוג מותג לבגדי ילדים למגזר החרדי והדתי. לאחר שמכרו את הרשת בסכום נאה, עבדה שניאורסון במקומות שונים בתפקידי שיווק וניהול, עד שלפני כשמונה שנים הבינה, לדבריה, את ייעודה האמיתי, והחלה לפעול למען מנהיגות נשית.
את השינוי בהוויה התעסוקתית שלה, בשימת דגש על אג'נדה חברתית, היא מייחסת לחיבור ולהבנה שלה את משנתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, הוא הרבי מלובביץ', שמכונה בחסידות "הרבי". "הרבי אמר, שבזכות נשים צדקניות כולנו עתידים להיגאל. החלום שלי לאחד וללכד נשים, דתיות וחילוניות, שמגיעות ממקומות שונים, מגיע בעקבות האמירה הזו של הרבי.
מתוך זה הקימה את חברת "הבחירה שלי", שעוסקת בייעוץ עסקי לנשים מהמגזר החרדי והדתי, במטרה לקדם יזמות נשית ולהעצים את הפוטנציאל התעסוקתי של נשים חרדיות בישראל. כך החלה בפעילות "נפלאות", כשהכוונה המסתתרת במילה היא: "נשים פועלות למען קירוב לבבות". "תראי, התחתנתי בגיל 17. אין לי תארים אקדמיים, אבל אני לומדת כל הזמן. וכשהתחלתי להתעמק בפנימיות של התורה ובמשמעות העמוקה של משנתו של הרבי, הבנתי שעליי להתמקד בעשייה חברתית. לרבי יש חלק עצום במהפכה הפמיניסטית, כשלב בדרך לגאולה. אני מבקשת להוכיח לנשים, שהן יכולות להשיג יותר מהחיים האלו, ואני פה כדי לסייע להן בזה, כדי למלא את החיים שלהן בשמחה, בסיפוק ובעוצמה נשית. כולנו ביחד צריכות להנהיג ולצקת תוכן למושג 'אחריות נשית'. הכוח הוא בידיים שלנו, הנשים".
עד כמה התפיסה הזו מקובלת בקרב הציבור הדתי בכלל, ובבית אצלך בפרט?
"מובן שלגברים יש כוח, אבל הוא שונה מהכוח שיש בידי הנשים. כבר בתורה רואים את העוצמה של המנהיגות הנשית, כמו למשל בסיפורה של מרים הנביאה, שפועלת באומץ רב נגד ההוראה של פרעה, שגזר על היהודים שלא ללדת עוד ילדים והודיע, שכל ילד שיוולד – יושלך ליאור. בחוכמתה היא משכנעת את אמה, יוכבד, להצפין את אחיה הצעיר, משה, בתיבה. בעורמה היא משכנעת את בת פרעה לקחת מינקת עברייה, את אמה, וכך מצילה את משה ואת העם היהודי כולו, שמשה הוא המנהיג שמוציאו ממצרים. מרים היא מנהיגה של ממש, מהווה מודל למנהיגות של היום. באשר לשאלתך, אני מקבלת תמיכה מלאה מבעלי ומילדיי. כל אחד מהם מסייע להגשמת המטרה".
איך קשור הסיפור המקראי הזה למציאות שלנו?
"גם היום יש גזרות לצמצום הילודה במקומות שונים בעולם מסיבות שונות, למשל בשל הקיימות. אבל בעולם היהודי ידוע זה מכבר, שאם רוצים לשרוד, צריך לקיים את 'פרו ורבו'. אי אפשר שלא להתפעל בכל פעם מחדש ממסירות הנפש של אישה יהודייה, שיולדת עוד ועוד ילדים. כולנו רוצות גוף יפה, נשמה יפה, רוצות כוח וקריירה, אבל בשביל עם ישראל – יולדות עוד ועוד. אם הזכרתי את מרים, הרי שהיא יצאה בראש מקהלת נשים בתופים ובמחולות. למעשה, היא פתחה בסדנאות תופים ויצאה עם נשים במחולות, כשהבעלים שלהן עבדו בפרך, ופרעה גזר גזירות קשות. בדרך הזו מרים מלמדת את הנשים שמחה. במובן מסוים, אני זו שבאה היום עם תופים לנשים, כדי ללמד אותן שמחה. אני רואה את העצב והבדידות והמסכנות שיש בעולם, רואה איך העולם המודרני גורם להרבה אנשים להיות מכונסים בבתים, ומתוך זה עולה חשיבות העוצמה שיש לחבורה מלוכדת של נשים ממגזרים שונים, כשהמטרה משותפת. הפעילות חייבת להימשך, כי כפי שהסביר הרבי, הגאולה טרם הגיעה, כי נשים עדיין לא מכירות מספיק בערכן ובחשיבותן בעולם הזה. אחת מהדרכים לממש את התוכנית למנהיגות נשית היא המפגשים לנשים סביב פרשת השבוע, שאני עורכת בביתי מדי שישי בבוקר. חלקן קבועות, חלקן מגיעות באופן חד פעמי, וכל אחת מהן מנהיגה, שבדרכה יכולה להוביל למטרה. האירוע הראשון של נפלאות היה בחנוכה לפני ארבע שנים, כשהדלקנו יחד נר ראשון. מאז אנחנו מובילות יחד הלך רוח של נפלאות בעולם".
"חנוכה הוא זמן לגלות את הפלא שבנו"
"שישי בבוקר הוא זמן שעובד על כל החושים", מסבירה שניאורסון. "בחמישי בלילה אני מנקה את הבית, מניחה מפה לבנה על שולחן האוכל ופמוט של שמונה נרות (נר לכל אחד מבני המשפחה, י.ו.). הנשים מגיעות ונכנסות ישר לתוך חוויה של חושים. זה להריח מרק עוף וחמין ודגים, לראות את הבית ערוך לקראת שבת ולהקשיב לעיסוק בפרשה. הן הולכות בצהריים, כל אחת חוזרת לביתה לקראת השבת, כשהיא מלאה בתוכן ועם נפש שמחה".
איך נשים חילוניות מקבלות את המסרים? אין שטוענות, שהמטרה שלך היא להחזיר בתשובה?
"היו שאמרו לי את זה, והתשובה היא, כמובן, לא. בהרצאות שלי אני מספרת את הסיפור שלי, סיפור של אישה יהודייה, אמא וסבתא, שמתמודדות עם משקל יתר, עם זוגיות וגידול ילדים, סיפור משותף להרבה נשים. ואז נופלות המחיצות. לפני הקורונה נסענו, חבורת נשים דתיות וחילוניות, למרוקו. היו שבחרו ללכת לקברות צדיקים, היו שביקשו לטייל בשווקים. בשעות הארוכות שבהן ישבנו באוטובוס, כולנו הבנו איך מגשרים על הפערים, ולא הייתה שם שום כוונה של החזרה בתשובה".
אחת מחברותייך הקרובות היא אנסטסיה מיכאלי, שהיתה ח"כית מטעם ישראל ביתנו. חשבת לנסות להיבחר לכנסת?
"העלו בפניי כמה פעמים את הרעיון וסירבתי. לא אוכל להשפיע כח"כית כמו שאני משפיעה עכשיו. הרבי אמר שמפלגות זה פילוג. מה ישאלו אותי, אם אני ברשימה ג' או ברשימה ד'? כך אאבד את הקשב ואת הנשים. במקום זהות יהודית תהיה לי זהות פוליטית, ואת זה אני לא רוצה".
לפני כעשור התייתמה שניאורסון מאביה. הישארותה של אמה, חיה, לבדה, הביאה אותה לייסד את "נפלאות מתגברות", קבוצת העצמה לנשים אלמנות מבוגרות, בנות 65 ומעלה, וחב"דיות. "מאז התאלמנה, ראיתי את אמי הולכת ומתכווצת, למרות שהיא צעירה ויפה ואלגנטית ונועזת ועובדת. חשבתי מה יכול לסייע לכאב הגדול הזה, והקמתי את הקבוצה, במטרה לסייע לנשים אלו להפיג את הבדידות והצער ולצקת לחייהן משמעות ונתינה, כדי שיפרחו מחדש. לפני כארבע שנים התחלנו במפגש שבועי מעצים. נכון להיום יש 280 נשים אלמנות, שמשתתפות בפעילות המתקיימת בכמה סניפים בארץ. בחנוכה הקרוב, מאחר שאפשר כבר לחזור לפעילות ולטוב, אצא עם קבוצה של 25 נשים אלמנות לבודפשט. הן נותנות כוח וחום ואהבה אחת לשנייה, ויוצאות כך ממעגל הבדידות. כרגע מדובר רק בנשים דתיות, אבל השאיפה היא לחבר בין אלמנות חילוניות לחרדיות, כך שכל אחת תביא למפגשים את הערך המוסף שלה".
אנחנו בפתחו של חג החנוכה. מה מסמל החג עבורך?
"חנוכה הוא חג של ניסים ושל אור, אחד מהחגים הכי נחמדים לשני המגזרים. ממלא את הנשמה לראות כמה הרבה מדליקים את נרות החנוכה. כשאני חושבת על 'נפלאות', הרי שזה מועד מצוין לכל אישה להבין שיש בה הרבה יותר עוצמות ממה שהיא חושבת ויודעת. חנוכה הוא סמל לחלשים שניצחו חזקים, של ניצחון הרוח על הגוף, זה זמן לגלות את הפלא שבנו. לא מעט נשים יושבות בחושך, ואפשר למצוא את הכוח להוציא אותן אל האור. חשוב לי לומר, שאני מגיעה למקומות האלו גם מתוך חוויות החיים שלי, שהרי לא הכול ורוד. גם לי, כמו לכולן, היו התנסויות לא פשוטות בחיים. בתוך זה על כולנו למצוא את האור".
כתבה מתוך yent
