אנחנו נמצאים בתקופה קשה ומטלטלת מבחינה רגשית. החוסן הנפשי שלנו מאותגר ואנו נדרשים לכוחות רבים כדי להתמודד עם לחץ וחרדה סביב המצב הביטחוני, ועכשיו תוסיפו על כך חרדה חברתית.
מה קורה לאותם ילדים ונוער המתמודדים – בשגרה – עם חרדה חברתית? כלומר חוששים באופן בלתי מידתי ובלתי רציונלי מאינטראקציות חברתיות, ועושים הכול כדי להימנע מאותן סיטואציות עבור רובנו הן מובנות מאליהן. מצבם, בימים אלו, בצל חרדה מהמצב הביטחוני, עלול להיות קשה הרבה יותר.
דמיינו ילד או נער שהבחירה שלו, יום יום, בבית הספר ואחריו היא הימנעות. לא לעמת עצמו במפגש עם אנשים שלא מוכרים, לא ליצור קשר עין, לא לפגוש חברים, לא לשאול, לא לענות.
עכשיו דמיינו את אותו ילד בחדר במדרגות או בממ"ד משותף בבית מגורים, עם שכנים רבים שהוא אולי בכלל לא מכיר, ובוודאי לא תכנן לבלות איתם מספר פעמים ביום או בלילה. שילוב של חוסר האונים והצפת רגשות של פחד ומתח, יחד עם הצפה של מחשבות שליליות שהן חלק בלתי נפרד מהחרדה החברתית – המצוקה עלולה להיות מאד גדולה.
איך אפשר לסייע?
ראשית חשוב לציין כי ילדים המתמודדים עם חרדות בכלל וחרדה חברתית בפרט הם רגישים מאוד. "קצות העצבים" שלהם חשופים, ומכאן, הרגישות שלהם לאירועי הימים האחרונים יכולה להיות גבוהה במיוחד, יותר מיתר האוכלוסייה. המשמעות היא מצוקה גבוהה יותר וחרדה משמעותית ומוחשית יותר. לכן רצוי לשים לב לרגשות המציפים אותם ולתת להם מקום. לא לבטל, לא להקטין, וכמובן שלא לשכנע שזה שום דבר. עבורם זה הכל כרגע.
בנוסף, חשוב להיות קשובים ולהעניק לגיטימציה לתחושות הפיזיות, למשל דופק מואץ, רעד בידיים, כאב בטן וקוצר נשימה. זהו מנגנון תקין של הגוף בתגובה לאיום ממשי. אפשר גם לשוחח על המחשבות המלחיצות, על אי הוודאות, האזעקות המפתיעות, חוסר השליטה והאונים, המשותפים לכולנו. אצל בני נוער זה טבעי גם לצפות לרגש נוסף – כעס, שגם הוא מאוד מאפיין גיל, וקשור במצבים של אובדן שליטה.
ילדים המתמודדים עם חרדה חברתית נוטים ביומיום להימנע ככל יכולתם מהתקהלויות וסיטואציות חברתיות, ולפתע הם מוצאים את עצמם במקלט משותף עם כל שכני הבניין. הקושי והאתגר הגדול מתקיים ברובד המחשבות, ואיתן נרצה לעזור להם להתמודד, כך ניתן לעשות זאת ברמת המחשבות וההתנהגות:
החלפת מחשבות
במקום המחשבות השליליות שמתרוצצות להם בראש (כמו: "אני לא מסוגל להיות בחברה צפופה כל-כך", "כולם רואים שאני מפחד ובלחץ", "אני בטח מגוחך וכולם יצחקו עליי"), נסייע לבחור במחשבות אחרות, לדוגמה:
מחשבות חיוביות – ציפייה למשהו שהילד מאוד רוצה ומחכה לו, למשל חופשה משפחתית, אירוע יום הולדת, טיול ועוד.
מחשבות מרגיעות – שירים שהוא אוהב להאזין להם, מקומות שכיף לו להיות בהם, חוויות נעימות שאפשר להעלות.
