אם להודות על האמת, תקופת החגים היא תקופה די מורכבת. על פניו חגים זה חופש וכיף, טיולים וסעודות, תפילות ושמחה, אולם בתוך הימים ובין השורות זו גם תקופה המצריכה מאמץ גדול. אני לא מתכוונת רק למאמץ הפיזי או הכלכלי – לארגן, לקנות, לסחוב, לארח, להתארח,לבנות, לקפל ולארוז – שגם אלו לפעמים מבצעים לא קלים, המצריכים מאמץ. בצד המאמצים הללו התקופה הזו מצריכה גם מאמץ רגשי, נפשי ורוחני לא פשוט. לכל חג יש משמעות מעבר לאירוח ולארוחות – המתח הרוחני סביב ראש השנה ויום כיפור לא קל. תהליך ההתבוננות וחשבון הנפש מצריך אנרגיות נפשיות רבות. גם הריקודים בשמחת תורה שעל פניו נראים שיא של כיף, הם מאמץ רגשי ורוחני. אתה רוקד עם ספר התורה, ותוך כדי מהרהר על מערכת היחסים שלך עם כל הכתוב בתוך הספר הנצחי הזה, הדרישות, המשמעויות, התובנות.
קורה שהעלייה והאורות של החגים לא נשמרים, אך אנחנו לומדות למתן ולאזן את המערכת, ולהיכנס להבנות עמוקות של הלומדת, מה שיאפשר לנו לבנות בסיס יציב ולא רק להתעלות על סמך ריגושים רגעיים. הכל הופך להיות רגעי ואינטנסיבי יותר. ללומדת יש מבט ארוך קדימה, מתוך הבנת התהליך, וזה מה שמאזן אותנו ועוזר לנו לפעול בשיקול דעת ולא בדחיפות שמרמזת על עומס של ילדה שרוצה הכל כאן ועכשיו. אנו נכנסות כעת אל השנה מתוך הבנה של תיקון, של דרך, של התחזקות בכך שאנו יכולות לכוון את עצמנו ואת רצונותינו, ולעזור למלאכה שלנו לצמוח, להנביט עוד הבנות, לסעֵף ענפים של הבנות שמחברות אותנו לעצמנו ואל השני. כך אנו נכנסות אל השנה ומכינות כלים יציבים וחזקים יותר לכל האורות שהושפעו עלינו באלול ובחגים, שיאירו לנו כל השנה כולה.
