לא יפלא איפוא, שסיומה של פרשת בא הוא התשובה היהודית המובהקת לזכרון וידיעת ה'- מצוות שהם בבחינת חידוש ברית עולם, כשם שהן זכרון המעשים והנפלאות. מבחינה זו יש לראות בפרשת בא יחידה ספרותית בפני עצמה, בעלת פתיחה וסיום מובהקים. פרופ' חנה ספראי על פרשת בא.
פרשת בא מסמכת את עשרת המכות שהכה ה' במצרים. היא פותחת במוטיב מוכר ודיוע של פרשת המכות- ההתחבטות הוסרית של מאשים ונאשם, של שכר ועונש, אך מדגישה את המסר החינוכי של פרשת המכות:"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען ספר באזני בנך ובן בנך אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה' " (שמות י';א'-ב')
לא יפלא איפוא, שסיומה של פרשת בא הוא התשובה היהודית המובהקת לזכרון וידיעת ה'- מצוות שהם בבחינת חידוש ברית עולם, כשם שהן זכרון המעשים והנפלאות. מבחינה זו יש לראות בפרשת בא יחידה ספרותית בפני עצמה, בעלת פתיחה וסיום מובהקים.
כמה חשובים הם הילדים והילדות, הפירות שלנו, שה' ישמור אותם. "שְׁבָט" – ראשי תיבות "שיהיו בשורות טובות", והנה כבר בראש חודש שבט שמענו בשורות לא-טובות. אז ברוח חודש שְׁבָט, צריך לבקש: תחזיק חזק, עלה קטן שלי. שהקב"ה באמת יגן על העצים ועל הפירות שלנו מפני כל המַּשׂטינים והמקטרגים. שיזכו לעלות, לצמוח ולפרוח.
בואו נקבל כמה תובנות שנותנת לנו פרשת "בֹּא" לגידול ילדים ופירות.
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ – זה למעשה המוסר של חודש שְׁבָט. להאיר, לגדל, להצמיח – אל תחסכי מהם את השְׁבָט הזה! אמרי להם "אתה חידוש". "את תורה". בדור הזה, אין שום בשורת-חינוך מלבד הרחמים. זה השֵּבֶט שנשאר היום בעולם.
ואת יודעת למה צריך לגדול ילדים ברחמים? כי בעצם, בינינו, את פשוט לא יודעת לעשות משהו אחר. כל הסדנאות לסמכות הורית – היכן את, סמכות הורית? היא פשוט איננה והקב"ה העלים אותה מהעולם בכוונה, כי הוא פשט לא סומך על סמכות הורית (ותסלחנה לי כל מַנַחות ההורים). לפי הקבלה, בזמן הגאולה רואים תופעה של דילוג; מדלגים על הגַּדלוּת ומכניסים את הַקַּטְנוּת לפניה. הכוונה היא שהקטן מקבל את הכוח לפני הגדול, שהדברים קורים ללא הדרגה.[7] כך, למשל, ליל הסדר הוא בלי סדר והקב"ה גואל אותנו לפני שמגיע לנו.
יש היפוך יוצרות וזה אחד מסממני הגאולה. באותו אופן, בדור הגאולה שלנו, לקטנים יש סמכות יותר מאשר לנו. אנחנו סומכים עליהם המון ונִסמכים עליהם המון, כולל עזרתם הפיסית בבית ועם יתר האחים.
אז עכשיו תשמחי ו… תסמכי. ואם הקב"ה נטל את הסמכות ההורית מן העולם, זה מפני שהוא כבר לא סומך עליה ועל יעילותה. בני הסמכא האמיתיים הם הילדים. הם פשוט גדולים מאד.
סמכות הורית. יש את זה למישהי? לא. סימן שזה לא נחוץ. אשר על כן, את דור ילדי הגאולה מגדלים ברחמים וברצון ורק אם תגידו להם "רוצים בכם, רוצים בכם, אתם בְּשׂוֹרה", הם יביאו לנו בשורה.
השבוע היה יום פטירת הרב כדורי זצ"ל. שלוש נכדות שלו לומדות בשיעור שלי. "ספרו לי סיפרו על סבא", ביקשתי ואחת סיפרה: "אני זוכרת מוצאי שבת אחד. ישבנו בשולחן של סבא והגיעה אישה הרה בוכייה: 'יש לי ילד בבטן, והרופאים אומרים שהוא עם תסמונת דאון. אני לא רוצה בו'.
'למה?' סבא שאל.
'אני פוחדת מפניו. אני מתביישת. אני לא יודעת מה הוא יחולל בחיי המשפחה שלי'.
'אַת – רק תלדי', הרב כדורי אמר לה. 'אני אאמץ ואגדל. עלי'.
'הרב, איך? אתה מבוגר', האישה אמרה והוא בשלו.
שלושה חודשים לאחר מכן מגיעה האישה עם בן בריא ושלם.
"איך, סבא?" שאלו נכדותיו.
"כל מה שרציתי זה שהאישה הזו תרחם: 'אני רוצה בילד ואיך אתן אותו למישהו אחר? בסוף הוא יגדל בבית של מישהו אחר?" כך אמר הרב. כי כשאת אומרת לילד שלך "אתה בשורה", אז הוא ישמח אותך בסוף.
