קחו למשל את הבחור האמריקאי שלומד בישיבה בארץ. שעתיים לפני שבת הוא מודיע שהוא מגיע. כעת מה אתם אמורים לעשות עם המידע הזה?
הבית שלכם כבר מלא באורחים. הילדים הנשואים מגיעים והנכדים. איפה תשכיבו אותו? אולי לא יהיה מספיק אוכל? מה אתם עושים?
או הביטו לימינכם, בוודאי גם שם נמצאת אותה שכנה, שקיימת כמעט בכל בניין מגורים, שחסר לה כמעט בכל יום משהו. פעם היא מגיעה לבקש מכם ביצים, כי בדיוק נגמר לה, פעם היא מגיעה לבקש כמה פרוסות לחם, כי סגרו את החנות והילדים שלה עדיין רעבים. פעם היא מגיעה כדי לבקש קופסא של רסק עגבניות, ופעם אחרת חסרה לה מטרנה לתינוקת.
מילא אם הייתה לוקחת ומחזירה, הבעיה אתה שהיא רק לוקחת.
או אותו אדם שתמיד תופס אותך ברחוב, כשאתה הכי ממהר בעולם, ומתחיל לברך אותך משך שעה שלימה שתהיה בריא, שתמיד יהיה לך כסף, שכל המשפחה שלך יהיו בריאים ושלא יהיה לך חסר דבר. נכון, אתה שמח שאתה מתברך בכל כך הרבה ברכות, אבל אתה פשוט מאחר כבר לעבודה.
נכון, יש אנשים שלא יעזור כלום, הם כאילו לא מבינים.
ואולי באמת אינם מבינים.
רק שאנחנו עומדים פעורי פה, כשהדבר נוגד את הסתכלותנו.
אני באופן אישי מוצאת מוצא בכל מקרה שמישהו חפץ להגיע אלינו לשבת. לכן, הכול יודעים שגם אם יודיעו חצי שעה לפני שבת, וגם אם יופיעו בהפתעה – יתקבלו בברכה, אם רק נהיה בבית.
לעומת זאת, אנשים אחרים יסתכלו על אותו אורח בתדהמה. "וכי מה חשבת? זה הזמן להגיע, ולהזמין את עצמך? אה?".
מה חושבת השכנה? אני הבנק שלה? אני המסחטה שלה? למה היא חושבת שאני צריכה לסבסד אותה? מדוע היא רק לוקחת ותמיד שוכחת להשיב? מוזרה, לא?
ומה חושב אותו קבצן? שאני מובטל כמותו? אם גם אני הייתי יושב ברחוב וחי מקצבת הנדבות, גם לי היה פנאי לברך את כל העולם, אבל כיום, כשאני מפרנס את בני ביתי בעבודתי, איך הוא רוצה שאעמוד לשוחח אתו?
אז בואו ונזכור ונזכיר לעצמנו:
אנשים אחרים אינם אנחנו בעצמנו.
אותו בחור, ייתכן שכך מכיר מבית הוריו, שבכל עת שיודיע למכיריו הוא יכול להגיע אליהם, גם בהפתעה של רגע. הוא נוהג כפי שלמד.
אותה שכנה, יתכן שכל כך עסוקה עד ששוכחת, פשוט שוכחת, להחזיר את ההלוואה.
היא לא רוצה לצער, היא לא רוצה ליטול משלכם, היא עסוקה מדי מכדי לזכור. אולי פשוט צריך להזכיר לה.
ואותו קבצן, נכון, הוא חי מתרומות. אבל אולי אין לו משפחה ואין לו ידידים, בשל כך הוא מוצא את עצמו נזקק למילה של אנשים. הוא מנסה להוציא מילה מזה ומילה מזה, עד שמצליח.
אנחנו חייבים לבדוק מה מתאים לנו, ולנהוג כפי שאנו מסוגלים.
אבל לעולם לא נצליח לשנות אנשים אחרים.
לא נוח לכם לקבל לשבת? התנצלו וסרבו.
לא ביכולתכם לתת לשכנה מבלי לקבל חזרה? – הכינו רשימה של חובות, כדי שהיא תשיב כשתוכל.
אינך יכול למצוא זמן לשוחח עם האיש מהרחוב? – אמור לו מילה יפה והמשך בדרכך.
בואו ניתן לאנשים לחיות את החיים שלהם מבלי לשפוט אותם ומבלי לשאול את עצמנו איך הם מעזים לנהוג כפי שהם נוהגים, וננהל אנחנו את החיים של עצמנו.
אל נא נדון את חברינו.
