חינוך לקדושה לצד השיח עם הילדים והתלמידים על "מוגנות" וזהירות מכל מבקשי רעתם, הוא מקובל כיום כמעט בכל בית ומוסד חינוכי. אך עדיין, נדמה כי יש עוד מה לשפר בדרכי ההתמודדות וההתגוננות.
חשוב לנו ללמד את הילדים שלנו את דרכי ההתמודדות, בפגיעות מיניות ולשמור על הגוף שלהם, בדיוק אחרי המקרה של חיים ולדר, חשוב להעצים את השיחה בבית, כשמתמללים נושאים כאלו בפירוט, הילדים שלנו לומדים שזו לא בושה. לא בושה לדבר על זה, אפילו בפירוט, ולא בושה אם זה קרה לך או לחבר שלך, חס וחלילה.
"אנחנו לא מספיק פנויים לילדים. מרבית התקשורת בינינו היא טכנית, ולא רגשית. אולי הגיע הזמן שהורה ינסה לדובב את הילד יותר, עם מילים רגשיות. בנוסף, הפוגע הוא פיקח ומזהיר את הילד שאם הוא יספר יקרה לו משהו, או שהוא מעביר לילד תחושת אשמה, או מאיים עליו. אבל כשיש שיח פתוח בין ההורים לילדים, אני חושב שהילד כבר יראה כתובת בהורים".
חשוב לנו להבהיר לילדים וככל שהילדים יקבלו תמונה ברורה יותר על מה שמתרחש בפגיעה מינית על ידי אדם מניפולטיבי שהכיר את הילד, כך שהם יוכלו לזהות את זה בזמן אמת, ולא לעבור למצב קיפאון. חשוב שהם יוכלו לפגוש את הסיטואציה מתוך היכרות איתה: "כבר שוחחנו על זה עם אמא, הנה, בדיוק על זה דיברנו". אמירות כלליות כמו "אל תתן לזרים לגעת בפרטיות שלך", עלולות להותיר אותם חס ושלום מבולבלים ברגע האמת. לעומת זאת, הפירוט נותן להם כלים להיות מפוקסים ובטוחים בעצמם אם זה חס וחלילה קורה.
על השיח החשוב בבית, פגשנו את רם גלבוע, מטפל רגשי בבני נוער ומבוגרים.
השאלות שעולות, איך בעצם אנחנו מתמודדים ומלמדים את הילדים שלנו להבין שיש דרך אחרת, אנחנו כהורים תמיד נהיה אוזן קשבת לכל דבר, וכמובן נאמין. נאמין בכל ליבנו שזה אכן קרה ונבדוק מה עושים, ובאיזה דרכים נבחר להתנהג מול הפוגע ומול הילדים.
איך נעביר לילדים שקראו את ספריו של חיים ולדר והיה להם דמות להערצה, ופתאום שומעים אחרת?
במשך הרבה שנים כתב חיים ולדר ספרים לילדים, הספרים נקראו על ידי ילדים מכל המגזרים בחברה החרדית. יחד עם זאת, חשוב להבין שחיים ולדר היה חולה בנשמתו כי אחרת אי אפשר להבין איך אותו איש שהיה מחנך, סופר עשה גם את המעשים המיוחסים לו. העובדה ששני סוגי אנשים פעלו אצלו יכול דווקא ללמד ילדים להישמר יותר מכיוון שרוב הפגיעות נעשות על ידי אנשים מוכרים.
מה מסבירים לילדים שמעריצים את הדמות, את ספריו?
על מנת שלא להפחיד את הילדים שלא לצורך, עדיף להגדיר אנשים המנסים לגרום לילדים לפעול בניגוד לכללים ולערכים המקובלים כערמומיים – כך אנחנו יכולים לכלול גם אנשים מוכרים וגם זרים.
וכאשר אדם מוגדר על ידי הילד כערמומי יש לו אישור מההורים לפעול בתקיפות ולומר "לא" גם אם האדם הזה הוא בעל סמכות, קרוב או זר לחלוטין.
איך מלמדים את הילדים להתמודד מול זרים ויותר מזה מאנשים התומכים והמוכרים להם?
עלינו ללמד את הילדים שלנו לסמוך על השיפוט שלהם ולא לחשוש להביך את עצמם ולהתנהג לא כמקובל מאשר להיקלע למצב מסוכן.
למרות הקושי בדבר, ילדים צריכים ללמוד לא לשתף פעולה עם זרים שמבקשים את קרבתם על ידי בקשת עזרה, בקשה להדרכה למקום מסוים או כל דבר אחר. עדיף להיחשב כילד לא מנומס מאשר להיות חשוף להטרדה.
הטלטלה הזו לימדה אותנו משהוא חשוב כהורים, לנו מותר לדעת הכל, ואנחנו אף פעם לא נשפוט את הילדים שלנו, ולכן השינוי הגדול צריך לבוא מהפתיחות וההבנה שלנו כהורים:
כל אדם זכאי למקום בו הוא ירגיש בטוח. מקום בו הוא יוכל לשתף את מחשבותיו, רגשותיו וכל העובר עליו מבלי לחוות תחושת בושה, לחץ, או אי נעימות. כהורים עלינו לוודא שהמקום הזה הוא בבית – איתנו. ילדים צריכים לדעת שהם תמיד יכולים לפנות אלינו, ההורים, ולספר לנו הכול. על מנת לשמור על פתיחות שכזאת. עלינו ההורים מוטלת החובה לשמוע הרבה סיפורים ארוכים על דברים שקרו לילדים שלנו במהלך היום – אך זה המחיר שעלינו לשלם על מנת לייצר תקשורת כנה ופתוחה עם ילדינו.
כאשר ילדים כבר רגילים לספר לנו את העובר עליהם במהלך היומיום הסיכוי שיספרו לנו גם על חוויות קיצוניות גדול יותר. כמובן שעלינו תמיד לקחת בחשבון שמה שהילדים מספרים לנו זה אמת מנקודת המבט שלהם. עלינו לסמוך עליהם ולתת להם את תחושת המוגנות ולפעול.
נוירומוטוריקה, קליניקה לטיפול רגשי והפרעות קשב בילדים, נוער ומבוגרים
