טליה הירש
בת 37 נשואה פלוס ארבעה ילדים
מטפלת בגיל השלישי.
איך נראה היום שלך?
בואי לא נדבר על אוגוסט, היא צוחקת… כמו שאר האימהות היא סופרת את הימים והדקות לתחילת שנת הלימודים.
"אגלה לך סוד קטן", היא אומרת לי, "במהלך החופש הגדול אפשרתי להם להיות ערים עד שלוש לפנות בוקר כדי שהם יתעוררו רק בצהריים וככה הצלחתי לצאת לעבודה בשעות הבוקר"….
בדרך כלל היא מתחילה את הבוקר בשש, ביחד עם בעלה הם מעירים את הילדים, הוא יוצא לעבודתו היא מסיימת לפזר אותם למוסדות הלימודים, לא לפני שהכינה להם כריכים בריאים, פירות חתוכים, ובקבוקי מים.
את עבודתה עם קשישים התחילה לאחר שעבדה כמורה במשך עשור, והיא רצתה לעשות שינוי. יש לה את הנשים שהיא הולכת אליהן מידי בוקר, אחת משמונה עד אחת עשרה ומשמרת נוספת, בין אחת עשרה לשתיים.
היא מקפידה לאסוף את הילדים בעצמה ולבלות איתם את אחר הצהריים.
ספרי לנו על העבודה שלך?
לעבוד עם קשישות זה מורכב, מצד אחד צריך להתמודד עם פעולות פיזיות שקשות להן, חלקן סובלות ממרירות מסויימת, ובעיקר מבדידות קשה.
וכאן היא רוצה לנצל את המקום ולהזכיר לנו לבקר בקביעות את הסבתא המבוגרת, או הדודה בפנסיה, הן זקוקות למילה חמה, לביקור שיפר את הדממה בבית
אחרי שנים שהן היו עסוקות כמונו בגידול ילדים ועבודה סביב השעון, הגוף בוגד עם הגיל, הילדים והנכדים התחתנו, כולם עסוקים עם החיים שלהם, והן מבינות ועדיין הבדידות קשה מאד.
נקודה למחשבה.
העבודה של טליה, מתגמלת גם ברמה הערכית.
"אני מוצאת את עצמי מקשיבה לניסיון חיים של שנים, לעצות על חיי היום יום, גידול ילדים ועוד."
את הילדים שלה היא מחנכת כבר עכשיו לכיבוד הורים.
"אנחנו מקפידים פעם בשבוע לבקר את הסבים והסבתות משני הצדדים, חשוב לי להטמיע מגיל צעיר את עניין ביקור ההורים".
ומה החלום שלך טליה?
"החלום שלי להקליט את סיפורי הקשישות ולקבץ אותן לספר".
