"ואנשי קודש תהיון לי", התורה לא מבקשת מאתנו להיות מלאכים אלא קודם אנשים = בני אדם טובים יותר, וממילא מאושרים יותר. התורה מטרתה להועיל, לא להכביד.
משל למה הדבר דומה:
הרמזורים בכביש נראים מעכבים את התנועה, לא פעם נשמע: "אם לא היה רמזורים בכביש הזה…" אבל אם רק רמזור אחד נתקע או מתקלקל זה כבר סיפור אחר לגמריי… מסקנה: בלעדיהם יש פקקים נוראים.
והנמשל ברור:
כך התורה – החוקים נראים כמכבידים אבל נועדו להועיל ובאמת אנו רואים לאן מתדרדרים אנשים ללא התורה (אותם אלו שחשבו שהתורה מכבידה…)לצערנו, במקום לתלות הדבר בעצמנו אנו תולים את ההנהגה האלוקית בכל מי שמזדמן: אם הבעיה מדינית – אשמים המנהיגים. כלכלה יורדת ואבטלה גואה – בראש הממשלה, אלימות – בשר לביטחון פנים… אבל חלילה מלהאשים את עצמנו…
משל למה הדבר דומה:
אשתו של מכוער קנתה מראה ושמה בחדר של בעלה. המכוער הסתכל ובעצבנותו על "יופיו" המשתקף מבעד לראי, שבר את המראה לרסיסים. לא רק שהוא מכוער, אלא הוכיח בזה שהוא גם טיפש, וכעת כיעורו נמצא בכל רסיס ורסיס, הוכפל כיעורו במאות רסיסים…
נמשל:
כן אנחנו מאשימים את כל העולם ולא מבינים שהקב"ה פוסק לנו לפי מעשינו. כשמנהיג מצליח זה בזכות העם, ואילו היינו מקיימים מצוות כראוי אזי הכלכלה הייתה פורחת, הפרנסה מצויה בפשע, גשמים בעיתם, השלום שורר עלינו.
להיות אנשי קודש, להפסיק להאשים את המזל הרע ולהאשים את עצמנו.
