דוקטור אלי שוסהיים הקים את אגודת אפרת, בזכותו באו לעולם אותם ילדים שזכו לגדול ולהקים בתים משלהם, דורות של משפחות חבים לו את חייהם, ד"ר אלי שוסהיים הרופא שהקפיד על קלה כבחמורה, הרופא שהציל תינוקות, הרופא שהביא מזור לעשרות אלפי מטופליו לאורך השנים. יהי זכרו ברוך.
כותרת באתר חדשות תפסה אותי באמצע היום, ד"ר אלי שוסהיים הרופא והאגדה השיב נשמתו לבוראו.
אני יושבת מול המקלדת והלב שלי דומע, רק לפני מספר שבועות הגעתי אליו, הוא רופא נדיר, רופא של פעם, נתן לי תשובה מדויקת לבעיה שהטרידה אותי, במהלך השנים הכרתי אותו הן מהצד המקצועי, הצטרפתי לנסיעה לפני שנים ללונדון שם הוא נאם בכנס גדול מאד, השתתפתי בכנס וגם סיקרתי אותו, כעיתונאית כתבתי על המפעל האדיר שהזכויות שלו אין לשער, אגודת אפרת.
הוא היה איש אמת, רופא דגול, איש הלכה שלא התפשר על קלה כבחמורה, הוא עבד עד יומו האחרון , מלא מרץ ואנרגיה, קם לעבודת הבורא, ולשבועת הרופא שלו.
מידי ערב היו אנשים משתרכים בתור למרפאה הפרטית שלו, הוא טיפל בכולם במאור פנים, הרבה סבלנות וידע אדיר, ביצע פעולות כירורגיות במיומנות מדויקת, הוא אבדה ענקית.
אומרים שלכל אדם יש תחליף, קשה לי לתאר שיש תחליף לפועלו, לידע של דוקטור שוסהיים.
ביקשתי ממנו לכתוב את סיפור חייו, הוא צחק והביא לי מספר עמודים לקרוא, ואמר… נדבר,
לצערי, פספסתי.
אני מצרפת טור שכתבה מלי גרין לפני שנים, טור שגרר ים של תגובות, יהי זכרו ברוך.
הפלות בסל הבריאות: "חוק חדש למניעת חיים"
"הריון זו לא מחלה! סל התרופות נועד להציל חיים", מלי גרין, מזדעזעת מההודעה על כך שהפלות נכנסו לסל הבריאות. "למה שלא תעבירו את הכסף לנשים שרוצות ילדים ואין להן כסף לממן אותם?"
לעולם לא אשכח את אותו סופשבוע בו חוויתי הפלה. אחרי שכל התהליך היה מאחורי, חשתי תחושת אבל, ריקנות נוראית, הדמעות שרפו לי את העיניים, זלגו על הלחיים ויצרו שבילים שחורים של בכי.
שכבתי במיטה, לצדי בן השנה שלי ובחדר הסמוך בת השנתיים ובן השלוש, בית טפו טפו עם תינוקות שמטופפים ברגליהם הקטנות ועדיין, כל הגוף שלי בכה; הנשמה שלי הייתה עצובה. חור שחור נפער לי בפנים.
הריון שהתחיל עם שני פסים על מקלון הבדיקה, אושר מטורף, שמחה אמיתית, שבועות של בחילות ואז, ללא כל התראה מוקדמת, זה קרה. "מה את בוכה? טיפשה, תראי, תינוקות עדיין מסתובבים לך, יבוא עוד אחד", חברה טובה לחשה באוזני. "את לא מבינה שאין קשר?" רציתי להגיד לה ושתקתי, כי פחדתי שהיא לא תבין את עומק הדברים.
סל הבריאות? הריון זו לא מחלה
הזיכרונות שטפו אותי השבוע מול הכותרות שעסקו בהפלות. וועדת סל הבריאות החליטה: נשים בגילאי 20-33 יוכלו לבצע הפסקת הריון במימון מלא. מבחינתי, חוקק כאן חוק חדש למניעת חיים. יו"ר אגודת "אפרת", ד"ר שוסהיים, טוען: "מדובר בגניבה" וכבר דיון ציבורי מתלהם ברשת. "ההחלטה מעניקה עצמאות לנשים"; "הגיע הזמן לתת לאישה להחליט על גופה".
אני יושבת וקוראת והשאלות רצות לי בראש. הריון הינו תהליך בריא. הריון זו לא מחלה! סל התרופות נועד להציל חיים והרי אם מדובר בהריון שמציב את האם או העובר בסיכון חיים, ישנה ועדה שמאשרת הפלה. כאן מדובר על הפלות שאינן מסכנות את בריאות האישה.
ומה עם רשלנות האישה? איפה האחריות? אותה אישה שנכנסה להריון לא רצוי, הייתה צריכה להוציא מכיסה בסך הכל כמה עשרות שקלים על מניעה. עשרות שקלים שהפכו למיליונים על חשבון חולים אחרים.
"קשה לי להבין הפלה של עובר בריא"
"זוהי החלטה פוליטית, שלפיה המדינה גונבת מעל ל-16 מיליון שקל מחולים שעלולים למות בגלל מחלתם ושנמצאים בסכנת חיים ממשית", טוען ד"ר שוסהיים. לדבריו, "האפשרות להפיל בקלות ובחינם, היא בעצם פרס לנשים רשלניות".
נזכרתי בדליה, שנמצאת בהריון שלישי וברוב ייאושה ממצבם הכלכלי, שאלה את עצמה אם עשתה נכון להכניס תינוק נוסף למשפחה. מה שמעורר שאלה, מדוע המדינה לא מקצה כספים לנשים שרוצות ילדים, אך מסיבה כספית עומדות מול שוקת שבורה?
באותם כספים למימון הפלות שלא נובעות מצורך בריאותי, הלוואי והמדינה היתה מנתבת את הכסף לילדים הקיימים, להריונות הרצויים. קוראת, חושבת ונזכרת בהפלה שלי וקשה לי להאמין שתהיה אישה אחת בעולם שמרצון חופשי תבצע הפלה של עובר בריא.
מצטערת, קשה לי להבין.
