Strict,looking,edwardian,teacher,with,the,inspirational,message,of,your

הצבת גבולות: למה היא המפתח לשלווה נפשית ואיך עושים את זה נכון

אם תשאלו את הפסיכולוגית האמריקאית נדרה גלובר־טאואב מה המפתח לשלווה נפשית ולהפחתת דיכאון וחרדה, היא תגיד לכם: הצבת גבולות! ברב־המכר החדש שלה היא מסבירה איך לעשות את זה עם ההורים, הילדים, העמיתים לעבודה והחברים

לפסיכולוגית האמריקאית המצליחה נדרה גלובר־טאואב היה קשה לומר "לא". מאז שהיא זוכרת את עצמה היא תמיד אמרה "כן" לכולם. כבר בהיותה נערה היא הפכה להיות האוזן הקשבת של כל הסביבה שלה. היא האזינה לתלונות, לקיטורים ולצרות של חבריה ומשפחתה במשך שעות, עד שהרגישה מותשת לחלוטין. היא גם מילאה בקשות אחרות שהופנו אליה לעזרה במעבר דירה או בטיפול בילדים. כולם ידעו שהיא תמיד מוכנה לעזור. כשבני משפחה ציפו שהיא תבלה איתם את החג למרות שהיא העדיפה לשהות עם חבריה, היא שמה את הרצונות שלה בצד ובילתה את החג עם בני המשפחה.

הבעיה הייתה שההתנהגות שלה גרמה לה מתח נפשי רב, חרדה ודיכאון. שוב ושוב היא מצאה את עצמה בסיטואציות שגרמו לה אי־נוחות. היא גם שנאה לענות לטלפון כי ידעה שיש סיכוי גבוה שמי שנמצא מעבר לקו עשוי לבקש ממנה משהו, ושגם אם זה יהיה לא נוח לה, היא תגיד כן. לגלובר־טאואב לקח לא מעט שנים כדי להבין שהבעיה שממנה היא סובלת היא הצבת גבולות, או ליתר דיוק: אי־יכולת להציב גבולות. היא דאגה שכולם סביבה יהיו מרוצים, אבל היא שקעה באומללות.

מתוך המצוקה הנפשית שלה היא החליטה להקדיש את הקריירה שלה לטיפול וחקר גבולות ביחסים עם אנשים. לאחרונה היא כרכה את כל שנות המחקר והניסיון הטיפולי שלה בספר חדש שנקרא Set Boundaries, Find Peace ("הציבו גבולות, מצאו שלווה" בתרגום חופשי). הספר הפך מיד עם יציאתו לאור לרב־מכר, לא מעט בזכות מיליון העוקבים שלה ברשתות החברתיות, שם היא מעניקה עצות מעשיות לאיך להציב גבולות בכל סוגי היחסים – בעבודה, בזוגיות, עם הילדים, החברים וההורים.

תגידו "לא" לחרדה ולדיכאון
האם אפשר לקבוע גבולות לסביבה שלנו בלי ייסורי מצפון? "אין אפשרות כזאת", חורצת גלובר־טאואב. "האינסטינקט הטבעי שלנו הוא להסכים ולא לסרב לאנשים סביבנו. הצבת גבולות היא כמו שריר. ככל שתציבו יותר גבולות, כך הם יהפכו להרגל בחייכם". וההרגל הזה, כך מתברר, עשוי לתרום לא מעט לאיכות החיים הנפשית שלכם. לפי הארגון האמריקאי לטיפול בחרדה ובדיכאון, עם הסיבות המובילות לחרדה נמניים הצבת מטרות בלתי ריאליות, חוסר יכולת לומר לא, רצון לרצות אחרים ולפעול בניגוד לרצון האישי וחוסר יכולת להיות אסרטיבי. לכן, הטיפול הראשוני בחרדה הוא ניסיון להבין את הפער בין הציפיות הלא מציאותיות לעתים לחיים עצמם.
בספר היא ממליצה לאנשים שנמצאים במצב הזה לנסות לצמצם את החרדה בעצמם: "בשלב הראשון הרגילו את עצמכם לא לענות באופן אוטומטי 'כן'. התשובה האוטומטית שלכם צריכה להיות 'אני אבדוק אם אני יכול'. אחר כך תבדקו עם עצמכם ותענו על השאלות הבאות בכנות: האם יש לי זמן לזה? האם אני רוצה לעשות את זה? מה הדבר הכי גרוע שיקרה אם אני לא אעשה את זה? איך אני יכול לכבד את הגבולות שלי בסיטואציה הזאת? רק אחרי שתענו על כל השאלות האלה, תשיבו לפונה אליכם. אם קשה לכם לסרב פנים מול פנים, שלחו הודעת טקסט או אימייל".
איך נראים גבולות בריאים במשפחה
  • ברור ומקובל על כולם שאתם לא חייבים להגיע לכל אירוע משפחתי.
  • מקובל לעתים להתרחק, ואין חובה להתקשר או להיפגש פעם בשבוע או שבועיים או זמן קצוב אחר – כל אחד מתנהג לפי מה שמתאים לו.
  • בני המשפחה לא מביעים את דעתם על המשקל שלכם, הזוגיות, העבודה או שאר החלטות אישיות בלי שביקשתם מפורשות את עצתם או עזרתם.
  • הם מקבלים את העובדה שאתם חיים לפי נורמות אחרות שלא תמיד מקובלות או משמחות אותם.
  • בני המשפחה (במיוחד הורים) יודעים שהם לא יכולים להופיע פתאום בדירה שלכם בלי הודעה מוקדמת.
  • אתם יכולים לומר להם שאתם לא מעוניינים לדבר איתם על נושאים מסוימים, כמו למשל הבאת ילדים לעולם, נישואים או כל נושא אחר שגורם לכם אי־נוחות.
  • אתם מדברים על הרגשות ועל המחשבות שלכם באופן חופשי.
  • בני המשפחה לא מתערבים בפרטים אינטימיים בחיים שלכם.
  • אף אחד לא מתערב בבחירת בן/בת הזוג שלכם.
  • אף אחד לא עוזר מבחינה כלכלית בתמורה לכך שתסכימו איתם או תעשו מה שהם מבקשים מכם.
שתפו את הפוסט:

פוסטים קשורים