יהונתן גפן מסביר לנו בשיר שלו שיש רעמים מפחידים, ויש כאלה שקצת, ושבכל מקרה לא ממש נעים לשמוע אותם ובעיקר לא אם אנחנו לבד. והנה החורף שלנו כבר לגמרי כאן, ויחד איתו גם הפחד מרעמים ומברקים. זה טבעי, אך עלול לשבש את הלילות ואפילו את השגרה בבית. אז מה עושים?
פחד הוא אחד הרגשות הבסיסיים הקיימים במערכת הרגשית שלנו, וקיימות לו סיבות הישרדותיות. כלומר, פחד עולה בנו כתגובה לגירוי חיצוני או איום שממנו יש להישמר. כתוצאה, מערכת העצבים הסימפתטית מופעלת ואנחנו חווים סימפטומים פיזיים של ממש – קוצר נשימה, עלייה בדופק, הזעה, לחץ בחזה ועוד ועוד.
יש גם פחדים שמאפיינים תקופות התפתחותיות מסוימות. פחדים אלה יחלפו בדרך כלל ללא כל התערבות, למשל פחד מזרים, ופחד משינויים סביבתיים מהירים כמו רעשים חזקים פתאומיים, עד גיל שנה וחצי בערך. מגיל זה בערך ועד גיל שלוש, אופייניים פחדים הקשורים לנטישת דמות ההתקשרות של הילדים, וגם פחד מחושך, מגירויים, ומתופעות לא צפויות – כמו רעמים וברקים. בהמשך, אגב, לצד הפחד מפני תופעות לא צפויות, יבלטו פחדים דמיוניים, כמו חשש ממפלצות, וגם יופיע הפחד ממוות (לרוב של בן משפחה או הורה).
וכך, ילדים צעירים עלולים להפגין באופן טבעי פחד וחשש מרעמים ומברקים. אולם, כאשר הפחד פוגע משמעותית באיכות החיים שלהם ושל ההורים, למשל אם הוא נמשך זמן רב (חצי שנה או יותר) ומועצם באופן קיצוני, הוא הופך לחרדה הנקראת אסטרופוביה. מדובר בתופעה של פחד מוקצן ומופרז מפני רעמים וברקים, והיא נפוצה בקרב פעוטות וילדים צעירים.
אם כן, ילדים מגיל שנה עד גיל עלולים להיות מוטרדים מהופעת ברקים ורעמים, ואף לפחד – וזה לא מפתיע לאור הדרמטיות של הגירויים הללו. חשבו על עוצמת האור המבזיק של הברק, וכמובן על עוצמת הרעש החזק והפתאומי של הרעם. כשזה קורה בלילה, השקט והחושך מעצימים את עוצמת הגירויים הללו ומביאים לחשש גדול עוד יותר, וכך ילדים רבים המתעוררים מרעשי הרעם או מאור הברק, מגיבים בבכי וסערה רגשית או רצים למיטת ההורים.