צילום: shutterstock

אימא מותשת?

אמא יקרה, תקבעי לך זמן מראש שבו מותר להתלונן כמה שאת רוצה. בשאר הזמן תבחרי להתמקד ביש, על תחושת השפע המשפחתית, תלמדי לחבק את זה חזק אליך. כי שוב מאד מהר, עוזבים את הקן שלך, ללימודים, לבית שהם יבנו, ולכן חשוב שתשחררי את עצמך מכל רגשי אשמה // מיכל לשם יו"ר הפדרציה MLNLP

לילה, אני חוזרת לבית מותשת ושמחה כאחד

הערב העברתי קורס מטפלות NLP  בסניף בני ברק כמו בכל שיעור, הדגמתי טיפול על תלמידה יקרה.

אז במה את רוצה לטפל?

שאלתי אותה

בהאשמה עצמית שמייסרת אותי, הגדול שלי בן העשר ילד רגיש למדתי את זה כאימא צעירה, לקח לי הרבה זמן לגלות שהוא סובל מוויסות חושי, ובכל פעם שאני מרגישה שאני לא מצליחה לטפל ולפתור את הבעיות שלו אני מוצאת את עצמי צועקת או בורחת.

לא יכולה להיות שם.

התחושה הזאת שאני אשמה בכל, מכלה  את נשמתי.

אמרה וניגבה דמעה סוררת.

אני כאן כי אני רוצה להיות משוחררת, שאר התלמידות הביטו בה, חלקן מחו דמעה ויותר יחד איתה.

תחושת הכישלון האימהי, תחושת ה"הכל בגללי" לו הייתי אימא יותר רגועה, או יותר סבלנית, או יותר יותר יותר רק יותר טובה הילד שלי היה עם יראת שמים יותר, רגוע יותר. הבת שלי הייתה תלמידה טובה יותר, הבית היה נוצץ תמיד, הייתי מספיקה ו…לא חסר עוד מה?

הכל בגללי

החזרתי אותה אחורה בזמן כשהיא נמצאת בתהליך תרפיה עמוק מאד, ביקשתי ממנה להיזכר ברגע הראשון בו היא חוותה תחושת אשמה גדולה.

בכי התפרץ ממנה, מיטלטל כואב קולני

אני רואה שם שאני בת 6,אימא מעירה אותי לפנות בוקר ובכעס היא אומרת לי קומי להחליף בגדים שוב הרטבת.

אני קמה מבוישת בוכה הכול באשמתי אם רק הייתי מצליחה לא הייתי מרטיבה שוב את הסדינים, ואימא לא הייתה כועסת כל כך.

היא ממשיכה לבכות.

הגוף שלה מספר על היותה בסביבות גיל ה40

הנפש שיושבת על הכיסא נמצאת בגיל 6 בוכה את החוויה – – –

טיפלתי, ניקיתי ו…פתאום כל מה שהיא הרגישה זה אימא.

אימא טובה שלמדה כל כך הרבה על ויסות רגשי כאישה צעירה, שעברה כל כך הרבה פסיכולוגים ומטפלים רגשיים ואף ויתרה על עבודתה כדי להיות אתו ועם המאתגרים והאתגרים שהגיעו בעקבותיו.

משוחררת היא סיימה את הטיפול.

ואת, אימא יקרה!

החופשה כאן בעיצומה, ריח "בין הזמנים" כבר נישא באוויר

ואת? בטבעיות מוצאת את עצמך מקטרת

למה החופש הזה?

מיותר כל כך

ארוך כל כך

ודורש ממך יותר ויותר סבלנות כוח וחיוך שלא תמיד רוצה לעלות על שפתייך.

אני איתך!

יש רגעים שחבורת פיצקלע'ך יכולים למוטט אותך

ההערכות לשנת הלימודים הבאה, הארגון מחדש הוצאות שלא מסתיימות ובית שיותר מאותגר להישאר נקי ומסודר דורשים ממך, הרבה מעבר לרגיל.

אז מה תעשי?

תשבי מדוכאת ובוכייה עד לסיום החופשה?

תעמיסי על עצמך עוד משקל של האשמה עצמית?

כאבי לב יגרמו לך באמת לאנרגיה וכוח מול אתגרי החופשה?

לא! לא ולא!

צריך כאן משהו אחר, שימלא אותך באמת!

ולמשהו הזה קוראים הכרת תודה!

קחי דף ועט, אפשר גם טוש או עיפרון שהתגלגל לו מאחד הילקוטים המוזנחים בפינת החדר.

קחי נשימה עמוקה, מלאי את הריאות באוויר, תשחררי מתח

שבי עם עצמך, ותחשבי,

מה אומרת ערימת הכביסה?

שיש לך מלאי של בגדים לילדים.

מה אומרת המרצפות המלוכלכות?

שאף אחד אינו מאושפז, כולם כאן מתרוצצים, בריאים והופכים.

מה אומר המקרר שמתרוקן לו מהר מעבר לרגיל?

שיש פה ילדים עם תיאבון בריא

ושאת יושבת עכשיו עמוסה ועייפה? שאת אימא! איזה כייף לך

זכית!

תחושה של יש עולה בך.

יש ילדים, יש בגדים והם בערימות.

יש מי שאוכל, מלכלך, מבקש, יש כאן חיים!

ובית שחיים בו, זה בית בריא! נורמלי!

גם את בריאה! נורמלית!

בריא להתלונן אבל פעם ב…למשל שבועJ

תקבעי לך זמן מראש שבו מותר להתלונן כמה שאת רוצה.

בשאר הזמן את בוחרת בהתמקדות על היש, על תחושת השפע המשפחתי ולומדת לחבק את זה חזק אליך.

כי שוב מאד מהר, תמצאי אותם ביום הראשון של הלימודים.

חוזרים לספסל הלימודים.

הבית שקט.

ואת?

תשבי נקייה הפעם מכל האשמה עצמית.

את יודעת שהצלחת הפעם,

להיות שם.

בשבילם.

בשבילך!

 

מיכל לשם יו"ר הפדרציה MLNLP

בכובעה כמטפלת רגשית ומרצה ללימודי מטפלות באה לתת לך כוח.

יצירת קשר: 072-2820999

https://mlnlp.ravpage.co.il/

 

שתפו את הפוסט:

פוסטים קשורים