בפורים הייתה קבלת תורה מחודשת, כפי שנאמר במגילת אסתר "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם", רק שהפעם בניגוד למעמד הר סיני שם קבלת התורה הייתה ככפיית ההר כגיגית, בפורים קבלת התורה הייתה – מאהבה. ולכן פורים הוא יום שיש בו קדושה גדולה, של קבלת התורה מאהבה.
מצוות השמחה בפורים היא גם על נס ההצלה שאירע, וגם על קבלת התורה מאהבה. סיבה נוספת לשמחה הגדולה יותר משאר הנסים שאירעו לעמנו היא שזכינו שנעשה לנו "ונהפוך הוא", כפי שנכתב במגילת אסתר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", ומבאר בעל ה'חמדת הימים': "ומה גם בהיות התשועה בימים האלה ובזמן הזה שכפי הוראות המערכה ומשפטי הכוכבים יחייבו השפלה ואיבוד אל כללות האומה הישראלית כמו שביארנו למעלה, ונהפוך הוא שבאו הטובות בשופע, ונהפך האבל לגיל, שזה מהפלא לשדד המערכה ולבטל כח המזלות כי יחתו הגויים מהמה. אשר על כן ראו מרדכי ובית דינו לקבוע חוק וזיכרון לנס הזה לעשות אותם ימי משתה ושמחה יותר מנס חנוכה ומכל שאר הנסים, ולקובעו לדורות, שזה הנס יש לו יתר שאת מכל שאר הנסים שנעשו לנו ולאבותינו, שהיה נס בתוך נס כמו שנתבאר".
וכן כותב רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא בספרו 'אוהב ישראל' (פרשת זכור ופורים ב'): "עיקר השמחה בא מחמת ההשתנות מדבר אל היפוכו. וכן הנס הגדול של פורים והשמחה הוא על ידי 'ונהפוך הוא' אשר ישלטו היהודים גו', ופור המן נהפך לפורינו. ומטעם זה היה גם כן שמחה וחדווה בכל העולמות".
