משהו באוויר של חודש אלול משתנה. עוד לפני שנכנסת צינת הסתיו, נכנסת ללב תחושה מיוחדת של רוממות, קדושה וקרבת אלוקים. אלול הוא לא עוד חודש בלוח השנה — הוא מתנה טהורה שקיבלנו, חלון הזדמנויות נפלא להתעוררות, לתשובה מאהבה ולתיקון המעשים.
חז"ל דרשו את שמו של חודש א'ל'ו'ל' כראשי תיבות: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי". זהו היסוד לכל מהות התקופה הזו — מערכת יחסים של אהבה גדולה, געגוע וקרבה בין עם ישראל לאבינו שבשמיים.
"הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה": קרבת ה' ללא מחיצות
רבי שניאור זלמן מליאדי, ה'בעל התניא' זצ"ל, משיל משל ידוע על חודש אלול: בכל ימות השנה, כדי להגיע אל המלך יש צורך לעבור ארמונות, שומרים ופרוזדורים רבים. אך בחודש אלול — "הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה".
הקדוש ברוך הוא, כביכול, יוצא מגרמי המלכות ובא אלינו, אל השדה, אל חיי המעשה והיום-יום שלנו. הוא מקבל את כולנו בסבר פנים יפות, מראה לנו פנים שוחקות וקורא לנו פשוט להתקרב. אין צורך בהכנות מורכבות — רק לפתוח את הלב, לדבר איתו יתברך בתפילה כנה, ולהביע רצון להתקרב.
שערי סליחה ומחילה
תקופת אלול היא זמן של פיוס עמוק, הפועל בשני מישורים שלובים:
- בין אדם לחברו: הקב"ה אינו מוחל על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו. זהו הזמן למחול מכל הלב, להניח לקפידות, לבקש סליחה אמיתית ממי שנפגע מאיתנו, ולהרבות באהבת ישראל ובעין טובה.
- בין אדם למקום: תשובה פירושה לשוב — לשוב אל המקור, אל הנשמה הטהורה שניתנה בנו. התשובה באלול אינה נובעת מפחד בלבד, אלא מרצון להיטהר ולהתחדש, מתוך הידיעה ש"כי עמך הסליחה למען תיוורא".
קול השופר והסליחות: מעוררים את הנשמה
עבודת החודש מלווה במנהגים הקדושים המסוגלים לעורר את הלב:
- אמירת סליחות: פיוטים, תחנונים ובקשות רחמים הנאמרים מכל הלב. התפילות והפיוטים בשעות אשמורת הבוקר בוקעים רקיעים וממלאים את הלב בגעגוע ובכיסופים.
- תקיעת שופר: תקיעת השופר בסוף תפילת שחרית בכל ימות החודש באה לעורר אותנו מתרדמת ההרגל, כדברי הרמב"ם: "עורו ישנים משנתכם ורדומים הקיצו מתרדמתכם".
- תשובה ומעשים טובים: נהוג להרבות בחודש זה בצדקה, בלימוד תורה, בהתבוננות פנימית ובמעשים טובים המקרבים אותנו אל ה'.
שנזכה כולנו לנצל את הימים הקדושים והמסוגלים הללו, להשיב את הלב לאבינו שבשמיים, ולהיכתב ולהיחתם בספר חיים טובים, מתוך שמחה, בריאות ושפע רב.
