יש הבדל בין בנים לבנות אפילו בשעת הלידה, כשנולד תינוק זכר אמו טמאה שבוע וטהורה 33 ימים, ואילו כשנולדת תינוקת אימה טמאה שבועיים ואח"כ טהורה במשך 44 יום. ורק אח"כ היולדת מביאה קורבן.
כפי שכתוב פרשתנו (ויקרא פרק יב, א-ו): "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:… וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה… וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:"
נתבונן בבריאת העולם, כל יום בבריאה היא שלב בפיתוח האנושות על גבי היום הקודם. העולם נברא בשלבים, ניתן להגדיר זאת גם ע"פ שלבים: דומם, צומח, חי, מדבר. ביומיים הראשונים לבריאת העולם נוצר הדומם שעל פני כדור הארץ (השמים, הארץ, היבשה, המים, הרקיע), ביום השלישי נברא הצומח שעל פני כדור הארץ, ביום הרביעי המרחב הקוסמי (שמש, ירח וכוכבים) המאפשר את החיים על פני כדור הארץ, ביום החמישי החי: השרצים והדגים, ביום השישי הבהמות ולבסוף נזר בעלי החיים, המדבר, האדם. האדם נוצר מהאדמה, לעומתו, האישה נוצרה מהאיש. אם כך, יוצא שהאישה היא בדרגה גבוהה יותר מהאיש, שהרי נבראה בשלב מאוחר יותר, וממקום נעלה יותר.
בשעה שנולדת נקבה בעולם ישנה מעלה מסוימת שלא קיימת בלידת הזכר, ולכן הטומאה בלידתה גדולה יותר. נולד משהו יותר שלם ולכן הטומאה בו כפולה. וכנגד ימי הטומאה כך הם ימי הטהרה. כשם שבטהרה אחר לידת זכר ישנם 33 ימים (המשלמים ל-40), כך בלידת נקבה ישנם 66 ימים (המשלימים ל-80). (אפשר להוסיף, שלידת נקבה גדולה מלידת זכר משום שבלידתה מגיע כוח חיים נוסף שהיא עצמה עשויה ליצור חיים בעולם יום אחד).
ברעיון זה ניתן להבין גם את ברכת "שעשני כרצוני" שנשים מברכות, וכפי שר' חיים ויטאל כותב שעשה ה' את האישה קרובה יותר לרצון ה', ולכן היא לא זקוקה לקיום מצוות עשה שהזמן גרמא, כי הקרבה שלה אל ה' היא יותר טבעית ופשוטה.
כפי שכתב הרב קוק בעולת ראיה על ברכת שעשני כרצונו: "עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים… ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, וע"כ מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו".
