החופש הגדול התחיל, כולנו עסוקות, לחוצות, ואיך נעבור חודשיים של חופש הגדול, אז היי, אולי כדאי שתכינו את עצמיכם לחופש.
חייבת סוג של ניקוי לנשמה ולגוף רופא הילדים שליווה אותי מגיל צעיר ובהמשך את ילדי, הלך לעולמו לפני שמונה שנים, ד"ר יהודה לייב שופק, ועד היום חסרונו מורגש, אני זוכרת הייתי עם תינוק קטן, ועוד חבורה של קטנים בבית, והרגשתי כאב כל כך עמוק בלב, שרציתי זמן לעבד את הבשורה. כאב חד בקרסול הציק לי כבר שבוע, ומשקל עודף מהלידה הזכיר לי שאני חייבת להיכנס למשטר ותחת זאת מצאת י את עצמי, זוללת עוד פחמימות וככה שמעתי לראשונה על חוות הבריאות מצפה אלומות בצפון, ליד טבריה, התקשרתי לעוד שתי חברות וביחד החלטנו לנסות שבוע של בריאות וניקוי במקום הזה.
וואו זאת היתה חוויה מדהימה.
אני זוכרת את עצמי חושבת על דיאטה וכושר, . השתדלתי לאכול בריא, פחות פחמימות, פחות סוכרים, אבל כשיש תינוק שמתעורר בכל שעתיים בלילה למשך שעה, ובבוקר קמים ליום עבודה שבסופו עוד לילה לבן ועוד יום עבודה, מצאתי את עצמי מוזגת עוד כוס קפה מתוק כדי להתעורר ואחרי שעה קלה בוחשת בכוס נוספת ולצידה עוד פרוסת עוגה (בריאה, תודה ששאלתם. קמח מלא כמובן) לתוספת אנרגיה. אבל גם אוכל בריא, כשאוכלים ממנו פי ארבע, משמין.
והקפה? אוי, הקפה. אני מנסה לספור: כוס אחת באישון לילה, כוס אחת לפנות בוקר, כוס אחת עם הילדים בבוקר, כוס אחרי שהם יוצאים ועוד אחת ליד המחשב. אופס, למען האמת, ליד המחשב אני אפילו לא סופרת…
ולראשונה רציתי שמישהו יעזור לי.
"את חייבת לבוא איתי ל'מצפה אלומות'", חברה שלי צחקה עלי בהתחלה.
ואז בברכת הבעלים שהסכימו לטפל בחבורת הקטנים נסענו למספר ימים, .
על תיאורי הנוף המרהיבים של הצפון שלנו אי אפשר לדלג, הצפון פורחת, וירוקה, והדרך לשם כל כך נעימה, כמה עצירות בדרך כן, כן, לקפה…. ואז הגענו ,
עצים רחבי ענפים, שקט מרגיע, ונוף מטורף של כינרת נפרש לנגד עינינו, . קיבלנו סוויטה שצופה לכנרת המדהימה ומיהרנו להתאקלם.
"נראה לך שנרעב?" שאלתי אותה ולא ידעתי להצטער, האם טעיתי כשלא החבאתי מראש בתיק שלי אוכל למקרה הצורך…
באותו יום עברתי את אחת החוויות הכי מטורפות שלי.
נכנסנו אל חדר האוכל, קבוצה גדולה של נשים בוגרות ורעבות, בצלחת האישית של כל אחד נחו שני כדורי פלאפל, על מצע חומוס. איזו בריאות, הצחקתם את הפלאפל. מדובר היה בכדורי קישואים על חומוס שבסיסו גם הוא קישואים. לצד הכדורים נחו קרקרים עשויים פשתן והר גבינה שמקורה בשקדים.
בשולחן בר גדול קרצו לנו קערות ענק צבעוניות בשלל ירקות, לצידן רטבים על בסיס צמחי בלבד, רוטב גזר, רוטב שום ועוד.
ואז זה התחיל. נשאבנו אל סדר יום מרתק. מהליכה יומית בשעת זריחה דרך צ'יקונג וכלה בשיאצו וביוגה. והכל תחת כיפת שמיים בהירה וצבע ירוק שמקורו בצמחיה ששולט בכל מקום אפשרי.
פגשתי שם את ציפי (שם בדוי), אישה צעירה יחסית שחלתה בסוכרת ולראשונה בחייה לאחר יומיים הפסיקה את האינסולין. פגשתי גם את האמא והבת שהחליטו שאורח החיים שלהם לא בריא והם רוצות ללמוד ולשנות, ועוד עולה חדשה מארה"ב שבאמריקה נהגה פעם בשנה קבוע לעצור את המירוץ המטורף של החיים וללכת לחוות בריאות, בשבילי זאת היתה היכרות ראשונה ומרתקת.
תוך יום הפכנו לקבוצה מגובשת. אנשים שלא הכירו זה את זה הפכו לחברים הטובים ביותר בתוך יומיים.
יחד אכלנו ירקות מחופשים לשלל מאכלים ואחר כך ניזונו רק על מיצי פירות.
כשהגיע היום השלישי, התחלתי לסבול מכאבי ראש איומים, שמקורם בגמילה מקפה. זה היה נורא ורק מי שנגמל יבין אותי. כמעט והתייאשתי, אבל כולם חיזקו אותי ונאווה, תושבת חוזרת, עובדת במשרה מלאה שמגיעה לכאן פעם בשנה לתחזוק, הסבירה לי שאוטוטו זה יעבור. גם היא היתה בסרט בוץ הזה. מישהי אחרת הציעה לי טיפול סיני על חשבונה.
הייתי חייבת לשתות משהו. על השולחן באולם הראשי ניצבו במשך כל שעות היום כל סוגי התה וממתיקים מן הטבע. שתיתי כוס ועוד כוס ועוד אחת ולאחר 24 שעות כאבי הראש הנוראיים נרגעו ולראשונה הרגשתי תחושת ניצחון.
יומיים צום מיצים, כוסות מלאות במיץ סחוט, אפשר לערבב ירוק עם תפוח, למתיקות, ויש כאלה שהתעקשו רק על ירוק ממש.
והצ'ופר הגדול מכולם, לפחות בעיני, בבוקר מנת יוגורט עשויה חלב שקדים עם זרעי צ'יה ופירות חתוכים.
זה מדהים, אוכלים שם אוכל לא מבושל, אין חלב ובשר ודגים, והשפע והטעמים אין לתאר.
הכאבים אגב בקרסול הפסיקו, מאז כל שנה אני מקפידה דווקא בערב פסח להגיע לשם, לעצור את הכל, ללכת למספר ימים, אפשר עם קבוצה נשים, אפשר עם הבעל, ואי אפשר לוותר על ההרצאות המרתקות, מהתזונאית רחל, עם הקול המרגיע שמסבירה איך אפשר להמשיך בבית, ועד יזהר חוזר בתשובה חסיד ברסלב שאחרי הרצאה שלו, תפחדי לחזור לטרוף עוגות בלי לחשוב.
גם השנה נסעתי לשם, בדיוק כמו שאנחנו בלחץ לנקות את הבית, אסור לנו לשכוח לנקות את הגוף והלב, כי כשאת חוזרת נקיה , הפחתת ממשקלך, מהסוכרים והפחמימות, נחת נרגעת מול הכינרת
קיימתי את פסח כהלכתו.
וכמובן יש כאלה שמעדיפים דווקא אחרי פסח או החגים, להשיל את עודפי החג.
