לכבוד המדור הרגיש והמרגש בכל שבוע מחדש.
אני מציפה את השאלות האלה עם אחיותיי וגיסותי וזה מוסיף פלפל ועניין רציני בשולחן השבת שלנו, הזווית המקצועית שאנחנו מקבלות כאן עם נושאים שכולנו מתמודדות בהן, נותנות כח והבנה מחודשת על עצמינו.
אז תודה ענקית על הבמה והאפשרות.
עכשיו העניין המשפחתי שלנו.
אנחנו אימהות צעירות לילדים ושעת ההשכבה הופכת למעמסה רגשית אדירה.
בכל ערב אנחנו מבטיחות לעצמינו שנעבור את זה בשקט ושלווה.
זה באמת מתחיל בדממה רואות דברים שמרגיזות אותנו ושותקות שותקות שותקות עד שאנחנו כבר לא יכולות ואנחנו עוברות למצב צרחות ממש ,ולעיתים לא נעים לומר קצת יותר מזה, מילים פוגעות ממש.
לא פעם הילדים נכנסים לישון עם דמעות או פגועים.
אנחנו יודעות שזה לא בסדר, אבל כאילו אין כח.
ואין הקשבה ואין משמעת.
אני אומרת אנחנו וכולנו כי גם אני וגם אחיותי הנשואות מתוסכלות מאד מהמצב.
שוב תודה על המדור, זקוקות לעזרה.
מש' ל-בני ברק.
תשובה:
מש' ל היקרות והיקירות שלום וברכה!
תודה על מילים מחממות את הלב, אני שמחה שאתן נעזרות בזה.
השאלה שלכן חוזרת על עצמה בכל מיני אופנים בקליניקה ובקורסים שלי. באמת איך אפשר להגיע למשמעת בבית ? לסמכות הורית ? לשעת השכבה נעימה שמסתיימת בחיבוק ונשיקה לפני השינה ?
בואי נחזור לשורה שכתבת: רואות דברים שמרגיזות אותנו ושותקות!
למה שותקות? תפקידנו כאימהות לחנך, לסלול דרך!
שתיקה מסבירה לילד בלי מילים, תעשה מה שאתה רוצה, לא ממש אכפת לי.
צרחות ושתיקה מגיעות מאותו מקום, שתיהן מצבי קיצון, הדרך לאיזון ולשלווה מגיעה מחוסר שתיקה.
ברגע שאת מזהה צורך להעיר את מעירה.
לא שותקת, לא מעירה מהקצה השני של החדר.
את ניגשת לילד מסתכלת לו בעיניים באהבה מנמיכה את הקול, ואומרת לו, מתוק שלי אתה חכם, לא מתאים לך… מתוקה שלי, זה לא לבית שלנו.
ככל שתבואי רגועה יותר, נעימה יותר תראי ותרגישי איך "לשון רכה תשבר גרם" ולא רק שהוא מפסיק אלא הופך ונהיה הטוב בילדייך.
אני מסכמת את הדרך לליבו:
1.להגיע עד לילד.ה
2.להנמיך את הטון ולדבר בנחת.
3.תרגישי כמה את אוהבת אותו כשאת מסתכלת לו בעיניים.
ילד שמרגיש חום ואהבה גם כשהוא מתנהג לא כראוי משתפר!
בהצלחה.
חרדות מחוסר כסף
שלום למערכת הנכבדה, אני אימא למשפחה ברוכה מרוויחה יפה מאוד ב"ה בעלי אברך.
יש לי את היכולת הכלכלית לקנות לילדי ביגוד הנעלה ושאר צרכים אך קשה לי ממש לעשות זאת, בכל פעם שהם מבקשים בגד או נעל אני מתחמקת בתירוצים של חוסר זמן.
וגם כשאני כבר הולכת אני משכנעת אותם תמיד לקחת את הזול והפשוט ביותר.
מצד אחד אני נעדרת שעות מרובות מהבית לפחות שירוויחו להראות מכובדים אם לא אימא במשרה מלאה מצד שני יש לי את האפשרות, אך חוסר הכסף שסבלתי ממנו בילדותי.
והזיכרונות איך שנה שלימה הייתי עם תלבושת אחת, שקיות היד שנייה וכל המחסור שהיה סביב זה מפחידים אותי ואני אוגרת ושומרת כל אגורה.
הציעו לי לא פעם ללכת לטפל, אני לא מסוגלת להוציא על זה כסף.
כל דבר שהוא לא חובה כמו אוכל ומינימום בגדים אני ממש מתקמצנת.
תודה מראש,נ.ו. גבעת זאב.
תשובה: ראשית חשוב שתביני שהדרך שלך לאהוב את ילדייך עוברת דרך ביטחון כלכלי.
וכל שקל שאת חוסכת מבחינתך הצלת אותם מחוויות הילדות שלך.
שנית יקירתי את חיה שוב ושוב את העבר הקשה החוסר והפחד מיום המחר, נדמה לך כי את מיטיבה עם ילדייך וחוסכת עבורם אך את מייצרת להם את אותה חוויה חוסר, תחנונים לאימא על כל צורך, הם אינם יודעים מה קורה בחשבון הבנק, וגם אם הם ידעו לא יספק אותם!
אני בטוחה כי את אימא אוהבת ודואגת.
האם היית רוצה שילדייך יגדלו עם זיכרונות של חוסר?
האם היית רוצה שילדייך יעבירו את החוויה הזו לדור העתיד?
אני בטוחה שלא, את שואלת כי את זועקת לעזרה.
אוכל לעזור לך ללא תשלום דרך תלמידותיי שעוברות סטאז' בתקופת קורס המטפלות שלנו.
ההפרדה בין העבר להווה שלך קריטית לבניית עתיד נכון ומאוזן חסר בזבוזים ועם זאת צרכי המשפחה מסופקים.
בהצלחה!
מיכל לשם
