לפני כחודש חבר שלנו סיים את החיים בפתאומיות – חיים הר כסף ז״ל
אנחנו היינו באמצע טיול שקיבלנו את ההודעה ואני זוכרת את ההלם והדמעות שקראתי שחיים איננו .
לפני שבוע אבא שלי זצ״ל לא קם בבוקר
ואני עדיין מרגישה שירו בי בלב .
ובחמישי בלילה – האסון הנורא מכל של ילדים , אבות , בחורים שיצאו בחיוך להתפלל ולא חזרו .
אני כל השבת מרגישה חלל ענק
והבנה אחת שתופסת לי את המוח
אנחנו זמניים פה !!!
אין לנו שום יכולת לדעת איך נסיים את היום
אם נקום מחר בבוקר
והאם נזכה לישון בחזרה בביתנו .
זו תחושה מפחידה ביותר
שמשתקת !!!
אז אני נושמת לאט לאט לתוך הפחד הזה
ומתחילה להבין את המסר שאני צריכה לקבל .
תחיי את היום כאילו הוא יומך האחרון !
תאירי לכל מי שאת פוגשת
תחטפי חסדים
תעזרי כמה שאת יכולה
תתפללי ותאספי מצוות כל יום לאותו יום .
ובלילה – מזמור לתודה שזיכית אותי לעוד יום של חיים פה בעולם .
הכל מתגמד בשבריריות החיים
תוכניות לטווח ארוך מצחיקות אותי פתאום
ודאגות ? מי דואג בהסתכלות יומיומית ??
