השמש שלחה קרניים בצבע זהב כשנכנסתי לעולם האגדות שמיכל נגרין אחראית עליו.
שנים שאני שומרת על סט התכשיטים שקניתי בהתרגשות בחנות המפעל של מיכל נגרין, אני זוכרת איך התלהבתי מהמקום, כיצד הגישו בצלוחיות חרסינה מעוטרות את הקפה. את החדר המעוצב, את כנפי המלאכיות, הפרפרים, העיטורים, והאבנים בשלל צבעים.
ומיכל עם החיוך הרחב על הפנים, עם השמלה עשויה בד שיפון רך, מעוטר בעיטורים שלה.
והנה, אחרי שנה מאתגרת, מצאתי את עצמי מבקרת בחנות החדשה של מיכל נגרין שנפתחה בקיבוץ נען. בעזרתו של מנהל מחלקת הייצור במפעל של נגרין לשעבר. נגרין עצמה בת לקיבוץ נען החלה את דרכה בשוק האומנים בנחלת בנימין ובעשר אצבעות, בעמל רב, הפכה למותג תכשיטים מוכר ומצליח בכל רחבי בעולם.
הם חוו טלטלה גדולה כשהעסק הגדול והמצליח נקלע לקשיים, העולם האמיתי הסתבך בחוטי עולם האגדות, והאגדות לא הועילו. אולי בעצם כן.
הנה מיכל, בדיוק כפי שזכרתי אותה, מקדמת את פני במקום החדש.
ושוב הקסם עם כוסות החרסינה המעוטרות בהם הוגש לי קפה בריח של פעם, ועוגה שהוכנה על פי המתכון היחודי של מיכל.
נדמה כי כל דבר שהיא נוגעת בו הופך לאומנות.
"שבי", ביקשתי ממני, שתשב ותזרים לי אמונה, ותספר לי איך וכיצד דווקא מתוך החודש נולד האור החדש.
והיא מתיישבת, מחייכת, ומספרת לי.
נכון, היו לה עסקים חובקי עולם, היא לא האמינה כיצד העסק גדל וגדל, והפך לעולמי.
אבל הנה היא כאן בדיוק כמו פעם, האני האמיתי שלה, האני היוצר.
"היו רגעים של יאוש", היא משתפת אותי, איך הניחה חמישים ארגזים שנותרו לה לאחר המשבר, שהם שלה, והיא בקשה לאחסן אותם,
"למה שלא תשימי את זה כאן בשטח הזה?" הציע לה בן קיבוץ שעבד אצלה בעבר. וכך היה.
"אולי תפתחי מוזיאון לאוסף הפרטי שלך?"
וככה המשבר הפך לאור.
אני רק מנסה לדמיין את השטח, חשוך, ריק, קירות עירומים,
ומי היה מאמין, האמת שאפשר להאמין, כי האישה הזאת היא אומנית שאין שני לה.
במשך ימים, היא והבעל, והבת שלה, הרימו כאן מוזיאון לאוסף הפרטי שלה, שהפך מהר מאד לעבודת יד כחול לבן.
והנה בדיוק כמו בתחילת הדרך, אני מתכננת לייצר, ולמכור.
אני קמה לעשות סיבוב בחנות, וכמובן שלא עמדתי בפיתוי, ורכשתי זוג עגילי טורקיז מהממות, צרפתי להם צמיד מיכל נגריני, וטבעת עם פרחים אדומים.
"מיכל, את נותנת תקווה לכל אותם שצריכים להתחיל מאפס, לאלה שעלו וקמו ונפלו, וצריכים לקום שוב".
היא מחייכת, אנחנו מצטלמות.
"אסור לאבד תקווה, תמיד אפשר לקום ולהתחיל מחדש", וכשהיא אומרת אני מאמינה לה.
כפי שהיא אמרה לי, היא תמשיך בדיוק כמו בתחילת הדרך לייצר בסטודיו שהוקם מעל החנות.
ואני כבר קבעתי פגישה בבית הקפה הקסום שלה, ולו רק כדי להרגיש שאגדות יש גם בחיים.
